אוֹצָרוֹת
1944 15 בפברואר

שלמה בן למר מתל אביב כותב לאחיו צדוק שבצנע על הקשיים שעוברים עליו בארץ ישראל ומזהיר אותו מפני הקושי הכלכלי שבעלייה ארצה

שלמה וסעדיה בן למר תל אביב פורסם על ידי מערכת אוצרות

כתב היד

3 דפי המכתב

סיפור רקע

שלמה בן למר כותב מתל אביב לאחיו צדוק שבצנעא בשנת 1944. הוא מתאר לאחיו את הסתבכותו בעניינים משפטיים על לא עוול בכפו, את מאסרו ואת עוניו הרב. המכתב עוסק גם בעלייתה של בת משפחת טירי, המשלמת לשני האחים עבור הסיוע בעלייה. לבסוף מזהיר שלמה את אחיו השוקל לעלות לארץ: "הנני היום באחת עשרה שנה בארץ ולא הסתדרתי בשום עבודה משרדית קבועה", ומפרט בעניין היחסים הפוליטיים בין התאחדות התימנים וההסתדרות.
המכתב באדיבות רחל ידיד, עמותת אעלה בתמר.

שלמה בן למר כותב מתל אביב לאחיו צדוק שבצנעא בשנת 1944. הוא מתאר לאחיו את הסתבכותו בעניינים משפטיים על לא עוול בכפו, את מאסרו ואת עוניו הרב. המכתב עוסק גם בעלייתה של בת משפחת טירי, המשלמת לשני האחים עבור הסיוע בעלייה. לבסוף מזהיר שלמה את אחיו השוקל לעלות לארץ: "הנני היום באחת עשרה שנה בארץ ולא הסתדרתי בשום עבודה משרדית קבועה", ומפרט בעניין היחסים הפוליטיים בין התאחדות התימנים וההסתדרות.
המכתב באדיבות רחל ידיד, עמותת אעלה בתמר.
תגיות:

כתב היד

עמוד 1/3

לכבוד
לכבוד אחי היקר צדוק-בן למר" א"א הרשב"ץ שלי"טא.
צנעא
אחדשו"ט [=אחרי דרישת שלום וכל טוב]
הנני להודיע כי מתפלא אנכי על העדר מכתביך עד היום. את מכתבך מתאריך י"ח חשון תש"ד התקבל ומסרתי
(ל)טירי מכתבו עם החשבון. אתה אומר שלא קבלת מכתבים יותר אחרי המכתב ההוא שהוחזר ע"י הצנזורה וזה
המפליא אותי כי אני שלחתי כבר מכתבים פעמיים או שלש אחרי זה ובהם כמה זירוזים לשלוח את בתו של
טירי לעדן בלי כל עכוב ויום יום ושבוע שבוע מחכים לתשובה ממך ואין.
עתה אודיעך ולא משמחה כי אני נחשדתי בענינים אסורים כלפי החק וזה גרם לי לענויים וצרות קבל
[…] איסורים וגם ספגתי מכות לא מעט על דברים [שאינן] בי ושאין לי כל מושג וכל ידיעה עליהם ולא ראיתי ולא שמעתי. ובכל
זאת לא פסח מעליי הגורל המר. כי לא די לי בסבלי הכלכלי וחובותי שנשקעתי בהם ומשתקע בהם אלא הוסיפו
לי עוד מכאוב על מכאוב. אין מה להאשים את השלטון כי זה הוא תפקידו וצריך לעיין ולברר ולחקור אחרי כל אדם
אם חושדים בו ואפילו שהוא באמת נקי וטהור מכל חטא ופשע. ובכלל היסורין גם נעצרתי בבית הסוהר כמה
פעמים ויצאתי בערבות. לא פשעי ולא חטאתי אבל מה לעשות כשהגורל רוצה כך. מפאת מקרים בלתי תלויים כי לא
יכולתי לשלוח לך מכתב עד היום כי לבי קודר ושכלי עכור ואין לי כל חשק ורצון אפילו להחזיק את העט בידי ולעת
עתה עדין לא ברור לי אפילו אם כבר נחלצתי מהחדש הזה או שעדין השטן ימשיך לחבל. ולא מעיק עלי יותר מהכל
כי אם חסרון הפרוטה ביד כי העניות גרמה בנזיקין. ולא די בכך, אלא שעדין בתר עניא אזלא עניותא [=קושי של העני להיחלץ מעוניו. ביטוי תלמודי]. אין לי לקוות
כי אם לחסדי ה' ותשועתו היחידה.
עתה הנני לדבר על ענין נעמי טירי גם כן מתוך נפש עגומה נגשתי אליהם וביררתי את החשבון […]
כדקלמן: קבלתי מהם 5 לא"י [=לירות ארצישראליות] הראשונות ממחיר ששה ריאל בסה"כ שלשים ריאל. אח"כ שמונה וחצי לא"י ממחיר ששה ריאל בסה"כ
ובשני לא"י וחצי שתמורתם בסה"כ קע"ג ריאל.
ההוצאות שאצלך לפי מכתבך מיום י"ח חשון תש"ד הם בסה"כ רפ"ה ריאל. בסכום החשבון טעית בערך בשלשה ריאל יותר
נכיתי את זה ונשארו 'הוצאות אצלך' רפ"כ ריאל הוספתי על זה מזונות החדשים: אב, אלול, תשרי, חשון, שליו, טבת, שבט
הורדתי חדש הלידה, נשארו ששה חדשים שהם כ"ד שבועות בערך. כל שבוע ארבע ריאל יצא צ"ו אירץ לחבר עם רפ"כ
יצא בסה"כ מגיע לך שע"ח ריאל. נכיתי מזה קע"ג ריאל תמורת כ"ט לא"י וחצי שנתנו לי. נשאר מגיע לך עם המזונות עד
סוף חדש שבט זה סך ר"ה ריאל חלקתי את זה מחשבון ששה ריאל כל לירה. יצא ל"ד לא"י ורבע בערך שהם צריכים
למסור לי. כשהוברר להם החשבון הזה ממש התחלחלו ואביה כמעט לא רצה להאמין עד מה כאלו כאלו הדבר הזה
גוזמא בעלמא הוא עד שכמעט אני נתנחמתי על כל הענין מתחלתו. למרות שידעתי אנכי מראש על כל זה
והזהרתי אותם למפרע כי המשפטים גורמים אחריהם הוצאות מרובות וכבדות, בכל זאת הם בזמנו פשוט השפיעו
עלי והראו לי תמונה כזאת כאלו לו ההפסד יגיע לא לעשרות אלא למאות לא"י, הם מוכנים לבצע את מכירתם
ולהציל את אחותם מצפרני החיה אשר נלכדה בהם כל ימי חייה. והנה עתה לכשראו רק חלק מכובד ההוצאות שקורים
בזמן ריב ומ[צ]ה כבר התקררה דעתם ובפרט האב אשר נדהם וכאלו התנחם על מעשה ידיו והכלי פיו והבטחותיו. דבר
זה גרם לי אכזבה מרה ועגמת נפש איומה ואני דורש מהם את החשבון הזה כעל אדם שמבקש נדבה בשפה רפה
ובבשות פנים. הם לעת עתה נתנו לי רק ט"ו לירא ואת עודף החשבון מבטיחים לשלם במשך החדש. הצטרכתי
להביא את מכתבך מיום ד' חשון שבו מבואר באריכות פרטי כל המצרכים ומחיריהם ויוקרם והקראתי את זה לחיים טירי
כי הוא עדין לא שמע מזה בכלל. אבל שלמה בנו כבר קראתי לו את זה בזמנו והסברתי למר חיים טירי כי הוא טועה
בחשבונו וכי החשבון הזה איננו מוגזם אדרבה מצומצם בתכלית הצמצום כי אותו היוקר שישנו אצלנו וככל מדינות
העולם ישנו גם בתימן, כי תימן יונקת מארצות הימים, עד שלבסוף נחה דעתו קצת אבל עוד לא זה הכל. ועתה
אגיד לך מה לעשות להביא ומזהירך ומבקשך באחת לא לסטות ימין ושמאל מההוראות האלה: הם רוצים שתיכ[ף]
עם קבלך מכתבי זה תשלח אותה לבדה לעדן עם העולים הראשונים הנוסעים מי שיהיו מצנעה או מ[ז]ולתה. דהינו לא
להשאיר אותה אצלך בצנעא יותר אפילו שבוע אחד. ואם אפשר אפילו למחרת קבלת המכתב תעשה ואל תאחר
את ההוצאות וצידה לדרך תשתדל עד כמה שיהיה מצומצם בתכלית הצמצום ולא איכפת לך ממנה
אם היא תסבול קצת. לכשתגיע ללחג היא תודיע להם ואז הם כבר ידאגו לה אם בטוב ואם בתענוגים
ואם היפך מזה. השקר שלא ישאר להם נגדך שום תרעומת. את התענוג הראשון שכתבת שהיא רוצה
לא מיוחד בשבילה תודיע לה שזה כבר בטל ואיננו, ועליה לנסוע עם כל נוסע שיקרה לה בדרך
ושאתה תצוה עליו בלי לחפש גדולות ושליחים מיוחדים. את ההוצאות האחרונות אשר יגיעו. דהינו
מזונות מחדש אדר והלאה והוצאות צידה לדרך עד היום שהיא תעזוב את ביתך. תשלח לי ואני
אקבל מהם את זה. אני כותב לך את הדברים האלה רק למקרה שהיא עדין לא נסעה לעדן כי הוריה
חושבים אולי היא כבר בדרך הזהר נא והשמר נא לבלתי השאירה יותר אצלך מעת הגיע מכתבי
זה אליך אפילו יום אחד אלא אם המצב מכריח דהינו שהיא צריכה לחכות שבוע או שבועיים עד
להזדמנות נוסעים לעדן מצנעא או מגולתה. ביחס לבתה הם אינם רוצים כלל וכלל שהיא
תביאנה אה הם רוצים שהיא שלח אותם לאביה ברדאע ותסע רק לבדה יחידה. ואפילו
יוסף בן דוד הזהיר בעדן למי שהלך אליו להתיעץ עבורה ואמר: אסור לה לבוא
בן או בת כי היא לא תוכל לקבל רשיון לעלות לארץ אלא אם היא יחידה. זהו מה
[שרא]יתי להודיע לך על המצב בנוגע לה. ואני רוצה להכנס בכי טוב ולצאת בכי טוב. כי
[ש]לך גרוע יותר מזה שאדם הולך ומפסיד ומקדים מכיסו על אחרים ולבסוף יקבל את שלו רק
[…] ובתרעומת. אבל כך הוא מנהג העולם ומקרים כאלה אינם של יום יום אלא בזמנים רחוקים.
[…] החיים הם למוד וניסיונות ואין להתחרט ולהתנחם על מה שנעשה כבר. עודף החשבון המגיע
[…] דהינו י"ט לא"י ורבע הנשארת לכשאקבל מהם אודיעך תיכף. היא בטוחה במאת אחוזיה אלא
[נר]אה שגם אצלם המצב הוא איננו מזהיר כדבעי [כדבש] וצריך לחכות להם חדש זמן יותר והם ישלמו לי.
[ח]שבון המפורט דלעיל יש אצלם העתקה ממנו ואצלי העתקה. אבל הכסף הוא כ[מ]ו[ת] תקבל אותו
[…] עתה אענה לך על לחצך לנסוע לא"י. מצדי אני אשמח ואגיל כדי שכולנו נשב יחד תוככי ציון
[ג]ם הבנים והבנות יחד. רצוני הוא רק דבר אחד לפרטו יותר ולהזהירו לפניך. רואה אתה כי

[עמוד 2]
הנני היום באחת עשרה שנה בארץ ולא הסתדרתי בשום עבודה משרדית קבועה באיזה
מוסד שהוא. נכון מאד שאינני מאותם הרודפים ולוחצים ודוחקים על הענין וכי אני רשלן ביחס
לזה מחמת שאני חושב ורוצה תמיד להסתדר אך ורק בעבודה פרטית בלתי תלויה באחרים.
ופה בארץ אין אדם משיב דבר אלא מתוך רדיפה ולחץ ולפעמים גם כח. וזה לפעמים מדאיג
אותי ונותן לי לחשוב כי שמא אתה לא תסתדר ח"ו [=חס וחלילה] בעבודה קלה ותצטרך לסבול ולשכוח כל
אותו התענוג של חייך בתימן ואז אולי תבוא בתרעומת ותלעה עלי מדוע לא הסברתי
וביארתי לך את המצב לפרטי פרטיו. יש לי גם מחשבה מצד אחר שאתה אולי גם תסתדר
בעבודה בהסתדרות בזה שאתה בקי בתורה הערבית ואולי גם בדקדוקה וכמובן שישראל
שרעבי יעזור לך במלוא כחו לפי דעתי כי יש לו יד ושם בהסתדרות. אני כל הזמן לא
יכולתי להיות מסור להסתדרות מטעמים אידיאליים דהינו מבחינת הדת. ואולם היום
כבר התאחדו "ההסתדרות" ו"התאחדות התימנים" דהינו לפני שבועים נכנסו "התאחדות התימנים"
להסתדרות לפי הסכם ותנאים ידועים ולכן לא נשאר מקום עוד לאידיאל מיוחד לתימני.
המכתב ששלח לך ישראל ישעיהו היה עוד לפני ההסכם ואחריו בשבוע אחד נעשה ההסכם
ואותו הפילוג שהסביר לך במכתבו כבר איננו. אמנם קמו כמה מהעדה התימנים ומ[חבר].
"התאחדות התימנים" והתנגדו להסכם ועתה מלחמה [קמה] בין שני מחנות תימנים.
"מתנגדים" ו"מסכימים" ואיננו יודעים עדין מה יתהוה ולמי יהיה הנצחון על מוסד
התימנים הנקרא "התאחדות התימנים" ולמען תבין יפה שלחתי לך כאן כרוזים שבהן
נוסח ההסכם למען תקרא ותבין את הכל.
ברגע זה אני נמצא ראשי ורובי בענינים עגומים אשר אי אפשר לפרט לך עתה
כי ארוכים ויגעים הם ולכן אני אולי אשתדל לבאר לך במכתב אחרון אם אפשר.
קבלתי מכתבך מיום כ"ב טבת תש"ד ביום י"ט שבט ומסרתי לכל אחד מכתבו. מכתב
הסוכנות מסרתי לישראל ישעיהו, ומכתב הועד המאוחד מסרתי לשמעון גרידי. תמשיך
במכתביך כרגיל לישראל ישעיהו: אחוז כזה וגם מזה א[ל] תנח. כלל גדול הוא. במכתב
הבא אענה לך על כל הפרטים הנשארים. תן ד"ש לכל בניך ובנותיך ונשיך והקרובים
כולם. ולמרתא […].
בשו"ט [=בשורות טובות]
אחיך שלמה וסעדיה

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: שלמה וסעדיה בן למר
מיקום: תל אביב
תאריך: 15.02.1944

מקבל/ת המכתב

שם: צדוק בן למר
מיקום: צנעא

כתב היד

עמוד 1/3

לכבוד
לכבוד אחי היקר צדוק-בן למר" א"א הרשב"ץ שלי"טא.
צנעא
אחדשו"ט [=אחרי דרישת שלום וכל טוב]
הנני להודיע כי מתפלא אנכי על העדר מכתביך עד היום. את מכתבך מתאריך י"ח חשון תש"ד התקבל ומסרתי
(ל)טירי מכתבו עם החשבון. אתה אומר שלא קבלת מכתבים יותר אחרי המכתב ההוא שהוחזר ע"י הצנזורה וזה
המפליא אותי כי אני שלחתי כבר מכתבים פעמיים או שלש אחרי זה ובהם כמה זירוזים לשלוח את בתו של
טירי לעדן בלי כל עכוב ויום יום ושבוע שבוע מחכים לתשובה ממך ואין.
עתה אודיעך ולא משמחה כי אני נחשדתי בענינים אסורים כלפי החק וזה גרם לי לענויים וצרות קבל
[…] איסורים וגם ספגתי מכות לא מעט על דברים [שאינן] בי ושאין לי כל מושג וכל ידיעה עליהם ולא ראיתי ולא שמעתי. ובכל
זאת לא פסח מעליי הגורל המר. כי לא די לי בסבלי הכלכלי וחובותי שנשקעתי בהם ומשתקע בהם אלא הוסיפו
לי עוד מכאוב על מכאוב. אין מה להאשים את השלטון כי זה הוא תפקידו וצריך לעיין ולברר ולחקור אחרי כל אדם
אם חושדים בו ואפילו שהוא באמת נקי וטהור מכל חטא ופשע. ובכלל היסורין גם נעצרתי בבית הסוהר כמה
פעמים ויצאתי בערבות. לא פשעי ולא חטאתי אבל מה לעשות כשהגורל רוצה כך. מפאת מקרים בלתי תלויים כי לא
יכולתי לשלוח לך מכתב עד היום כי לבי קודר ושכלי עכור ואין לי כל חשק ורצון אפילו להחזיק את העט בידי ולעת
עתה עדין לא ברור לי אפילו אם כבר נחלצתי מהחדש הזה או שעדין השטן ימשיך לחבל. ולא מעיק עלי יותר מהכל
כי אם חסרון הפרוטה ביד כי העניות גרמה בנזיקין. ולא די בכך, אלא שעדין בתר עניא אזלא עניותא [=קושי של העני להיחלץ מעוניו. ביטוי תלמודי]. אין לי לקוות
כי אם לחסדי ה' ותשועתו היחידה.
עתה הנני לדבר על ענין נעמי טירי גם כן מתוך נפש עגומה נגשתי אליהם וביררתי את החשבון […]
כדקלמן: קבלתי מהם 5 לא"י [=לירות ארצישראליות] הראשונות ממחיר ששה ריאל בסה"כ שלשים ריאל. אח"כ שמונה וחצי לא"י ממחיר ששה ריאל בסה"כ
ובשני לא"י וחצי שתמורתם בסה"כ קע"ג ריאל.
ההוצאות שאצלך לפי מכתבך מיום י"ח חשון תש"ד הם בסה"כ רפ"ה ריאל. בסכום החשבון טעית בערך בשלשה ריאל יותר
נכיתי את זה ונשארו 'הוצאות אצלך' רפ"כ ריאל הוספתי על זה מזונות החדשים: אב, אלול, תשרי, חשון, שליו, טבת, שבט
הורדתי חדש הלידה, נשארו ששה חדשים שהם כ"ד שבועות בערך. כל שבוע ארבע ריאל יצא צ"ו אירץ לחבר עם רפ"כ
יצא בסה"כ מגיע לך שע"ח ריאל. נכיתי מזה קע"ג ריאל תמורת כ"ט לא"י וחצי שנתנו לי. נשאר מגיע לך עם המזונות עד
סוף חדש שבט זה סך ר"ה ריאל חלקתי את זה מחשבון ששה ריאל כל לירה. יצא ל"ד לא"י ורבע בערך שהם צריכים
למסור לי. כשהוברר להם החשבון הזה ממש התחלחלו ואביה כמעט לא רצה להאמין עד מה כאלו כאלו הדבר הזה
גוזמא בעלמא הוא עד שכמעט אני נתנחמתי על כל הענין מתחלתו. למרות שידעתי אנכי מראש על כל זה
והזהרתי אותם למפרע כי המשפטים גורמים אחריהם הוצאות מרובות וכבדות, בכל זאת הם בזמנו פשוט השפיעו
עלי והראו לי תמונה כזאת כאלו לו ההפסד יגיע לא לעשרות אלא למאות לא"י, הם מוכנים לבצע את מכירתם
ולהציל את אחותם מצפרני החיה אשר נלכדה בהם כל ימי חייה. והנה עתה לכשראו רק חלק מכובד ההוצאות שקורים
בזמן ריב ומ[צ]ה כבר התקררה דעתם ובפרט האב אשר נדהם וכאלו התנחם על מעשה ידיו והכלי פיו והבטחותיו. דבר
זה גרם לי אכזבה מרה ועגמת נפש איומה ואני דורש מהם את החשבון הזה כעל אדם שמבקש נדבה בשפה רפה
ובבשות פנים. הם לעת עתה נתנו לי רק ט"ו לירא ואת עודף החשבון מבטיחים לשלם במשך החדש. הצטרכתי
להביא את מכתבך מיום ד' חשון שבו מבואר באריכות פרטי כל המצרכים ומחיריהם ויוקרם והקראתי את זה לחיים טירי
כי הוא עדין לא שמע מזה בכלל. אבל שלמה בנו כבר קראתי לו את זה בזמנו והסברתי למר חיים טירי כי הוא טועה
בחשבונו וכי החשבון הזה איננו מוגזם אדרבה מצומצם בתכלית הצמצום כי אותו היוקר שישנו אצלנו וככל מדינות
העולם ישנו גם בתימן, כי תימן יונקת מארצות הימים, עד שלבסוף נחה דעתו קצת אבל עוד לא זה הכל. ועתה
אגיד לך מה לעשות להביא ומזהירך ומבקשך באחת לא לסטות ימין ושמאל מההוראות האלה: הם רוצים שתיכ[ף]
עם קבלך מכתבי זה תשלח אותה לבדה לעדן עם העולים הראשונים הנוסעים מי שיהיו מצנעה או מ[ז]ולתה. דהינו לא
להשאיר אותה אצלך בצנעא יותר אפילו שבוע אחד. ואם אפשר אפילו למחרת קבלת המכתב תעשה ואל תאחר
את ההוצאות וצידה לדרך תשתדל עד כמה שיהיה מצומצם בתכלית הצמצום ולא איכפת לך ממנה
אם היא תסבול קצת. לכשתגיע ללחג היא תודיע להם ואז הם כבר ידאגו לה אם בטוב ואם בתענוגים
ואם היפך מזה. השקר שלא ישאר להם נגדך שום תרעומת. את התענוג הראשון שכתבת שהיא רוצה
לא מיוחד בשבילה תודיע לה שזה כבר בטל ואיננו, ועליה לנסוע עם כל נוסע שיקרה לה בדרך
ושאתה תצוה עליו בלי לחפש גדולות ושליחים מיוחדים. את ההוצאות האחרונות אשר יגיעו. דהינו
מזונות מחדש אדר והלאה והוצאות צידה לדרך עד היום שהיא תעזוב את ביתך. תשלח לי ואני
אקבל מהם את זה. אני כותב לך את הדברים האלה רק למקרה שהיא עדין לא נסעה לעדן כי הוריה
חושבים אולי היא כבר בדרך הזהר נא והשמר נא לבלתי השאירה יותר אצלך מעת הגיע מכתבי
זה אליך אפילו יום אחד אלא אם המצב מכריח דהינו שהיא צריכה לחכות שבוע או שבועיים עד
להזדמנות נוסעים לעדן מצנעא או מגולתה. ביחס לבתה הם אינם רוצים כלל וכלל שהיא
תביאנה אה הם רוצים שהיא שלח אותם לאביה ברדאע ותסע רק לבדה יחידה. ואפילו
יוסף בן דוד הזהיר בעדן למי שהלך אליו להתיעץ עבורה ואמר: אסור לה לבוא
בן או בת כי היא לא תוכל לקבל רשיון לעלות לארץ אלא אם היא יחידה. זהו מה
[שרא]יתי להודיע לך על המצב בנוגע לה. ואני רוצה להכנס בכי טוב ולצאת בכי טוב. כי
[ש]לך גרוע יותר מזה שאדם הולך ומפסיד ומקדים מכיסו על אחרים ולבסוף יקבל את שלו רק
[…] ובתרעומת. אבל כך הוא מנהג העולם ומקרים כאלה אינם של יום יום אלא בזמנים רחוקים.
[…] החיים הם למוד וניסיונות ואין להתחרט ולהתנחם על מה שנעשה כבר. עודף החשבון המגיע
[…] דהינו י"ט לא"י ורבע הנשארת לכשאקבל מהם אודיעך תיכף. היא בטוחה במאת אחוזיה אלא
[נר]אה שגם אצלם המצב הוא איננו מזהיר כדבעי [כדבש] וצריך לחכות להם חדש זמן יותר והם ישלמו לי.
[ח]שבון המפורט דלעיל יש אצלם העתקה ממנו ואצלי העתקה. אבל הכסף הוא כ[מ]ו[ת] תקבל אותו
[…] עתה אענה לך על לחצך לנסוע לא"י. מצדי אני אשמח ואגיל כדי שכולנו נשב יחד תוככי ציון
[ג]ם הבנים והבנות יחד. רצוני הוא רק דבר אחד לפרטו יותר ולהזהירו לפניך. רואה אתה כי

[עמוד 2]
הנני היום באחת עשרה שנה בארץ ולא הסתדרתי בשום עבודה משרדית קבועה באיזה
מוסד שהוא. נכון מאד שאינני מאותם הרודפים ולוחצים ודוחקים על הענין וכי אני רשלן ביחס
לזה מחמת שאני חושב ורוצה תמיד להסתדר אך ורק בעבודה פרטית בלתי תלויה באחרים.
ופה בארץ אין אדם משיב דבר אלא מתוך רדיפה ולחץ ולפעמים גם כח. וזה לפעמים מדאיג
אותי ונותן לי לחשוב כי שמא אתה לא תסתדר ח"ו [=חס וחלילה] בעבודה קלה ותצטרך לסבול ולשכוח כל
אותו התענוג של חייך בתימן ואז אולי תבוא בתרעומת ותלעה עלי מדוע לא הסברתי
וביארתי לך את המצב לפרטי פרטיו. יש לי גם מחשבה מצד אחר שאתה אולי גם תסתדר
בעבודה בהסתדרות בזה שאתה בקי בתורה הערבית ואולי גם בדקדוקה וכמובן שישראל
שרעבי יעזור לך במלוא כחו לפי דעתי כי יש לו יד ושם בהסתדרות. אני כל הזמן לא
יכולתי להיות מסור להסתדרות מטעמים אידיאליים דהינו מבחינת הדת. ואולם היום
כבר התאחדו "ההסתדרות" ו"התאחדות התימנים" דהינו לפני שבועים נכנסו "התאחדות התימנים"
להסתדרות לפי הסכם ותנאים ידועים ולכן לא נשאר מקום עוד לאידיאל מיוחד לתימני.
המכתב ששלח לך ישראל ישעיהו היה עוד לפני ההסכם ואחריו בשבוע אחד נעשה ההסכם
ואותו הפילוג שהסביר לך במכתבו כבר איננו. אמנם קמו כמה מהעדה התימנים ומ[חבר].
"התאחדות התימנים" והתנגדו להסכם ועתה מלחמה [קמה] בין שני מחנות תימנים.
"מתנגדים" ו"מסכימים" ואיננו יודעים עדין מה יתהוה ולמי יהיה הנצחון על מוסד
התימנים הנקרא "התאחדות התימנים" ולמען תבין יפה שלחתי לך כאן כרוזים שבהן
נוסח ההסכם למען תקרא ותבין את הכל.
ברגע זה אני נמצא ראשי ורובי בענינים עגומים אשר אי אפשר לפרט לך עתה
כי ארוכים ויגעים הם ולכן אני אולי אשתדל לבאר לך במכתב אחרון אם אפשר.
קבלתי מכתבך מיום כ"ב טבת תש"ד ביום י"ט שבט ומסרתי לכל אחד מכתבו. מכתב
הסוכנות מסרתי לישראל ישעיהו, ומכתב הועד המאוחד מסרתי לשמעון גרידי. תמשיך
במכתביך כרגיל לישראל ישעיהו: אחוז כזה וגם מזה א[ל] תנח. כלל גדול הוא. במכתב
הבא אענה לך על כל הפרטים הנשארים. תן ד"ש לכל בניך ובנותיך ונשיך והקרובים
כולם. ולמרתא […].
בשו"ט [=בשורות טובות]
אחיך שלמה וסעדיה

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אהובה פוקס
מיקום: נען, ישראל
תאריך: 24.08.1969

מקבל/ת המכתב

שם: צדוק בן למר
מיקום: צנעא
close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות