שלמה (אישטוואן-סטפאן) ילינק, בן להוריו לסלו ואיירין לבית האס ואחיו הצעיר של אנדרה, נולד ב-כב' תמוז תרפ"ג (6.7.1923) ב-אוייפשט הונגריה.
ב-26 יוני 1939 הצטרף שלמה להפלגת מעפילים באוניה "רים" מנמל קונסטנצה ברומניה. לאחר כשבוע ננטשה האוניה בגלל שריפה בחדר המכונות. הנוסעים הועברו לאי סימי הסמוך לרודוס, שם שהו שישה שבועות. ב-20 באוגוסט עלו המעפילים על האוניה "אגיוס ניקולאוס" במסגרת "פלש טרנספורט" (מפעל העפלה פרטי של יהודי צ'כי בשם הרמן פלש). שלושה ימים מאוחר יותר, עם כניסת האוניה למים הטריטוריאלים של א"י-פלשתינה, נתפסה האוניה על ידי משחתת בריטית והמעפילים הושמו במעצר. עם שחרורו, הצטרף שלמה לקבוצת הכשרה בבאר טוביה, ומאוחר יותר עבר לרמת גן.
ב-1940 התגייס שלמה לצבא הבריטי למרות גילו הצעיר, והוצב בחיל החפרים. שלמה שירת במדבר המערבי – במצרים ובלוב, ומשם התכתב עם הוריו באמצעות מכתבים שהועברו דרך הצלב האדום.
ביום כ"ז בחשוון תש"ג (7.11.1942) נפטר שלמה לאחר ניתוח לטיפול במחלת מעיים במחנה סרפאנד (צריפין), והובא למנוחת עולמים בבית העלמין בפתח תקווה. בן 19 במותו. הניח אחריו הורים ואח אשר שרדו את השואה בהונגריה. דודו נאנדור ילינק נהרג בתאונת דרכים צבאית במצרים.
את המכתב וסיפור חייו של שלמה (אישטוואן-סטפאן) ילינק, כותב המכתב, השלימו, תיעדו ותרגמו מתנדבי ארגון "לתת פנים לנופלים", העוסק בהנצחת חללי מערכות ישראל. הארגון עוסק בין היתר בהשלמת סיפור חייהם החסר של לוחמים עלומים שנפלו טרם קום המדינה ובמלחמת העצמאות אשר מצבותיהם וקורות חייהם חסרים.
המכתב המובא בזאת התקבל ממר רוני גולן באישור המשפחה. במכתב זה מתעניין שלמה בשלום משפחתו. בעמודו השני, ניתן למצוא את תגובת המשפחה למכתב. מעניין לראות כי יש הפרש בין תאריכי הכתיבה, תיעוד תאריכי ההעברה והמשלוח של הצלב האדום, ותאריך התגובה למכתב.