כלנית קין (ברקן) שמרה במשך שנים בקופסת נעליים מתפרקת, שכבר עברה יותר מהדבקה אחת, מכתבים שקיבלה מאביה בתקופת שירותו במילואים במלחמת יום הכיפורים. במהלך המלחמה הייתה חוזרת מבית הספר ופותחת את תיבת הדואר בכניסה לחצר הבית, תיבת מתכת בצורת בית עם גג אדום שאביה בנה, בציפייה למכתב.
שמואל ברקן, אביה של כלנית, גויס בשעות הצהריים של יום הכיפורים. בבית חיכו כלנית בת ה-13, אמה, אחיה אלון בן ה-10 ואחותה תמר התינוקת. שמואל ברקן שירת במילואים ארוכים בסיני במשך יותר מחצי שנה, והגיע הביתה לעיתים רחוקות. כלנית מספרת: "זכורה לי פעם אחת שהוא הגיע, ישב בפינת האוכל שלנו ובכה. הוא בישר לאימא שלי על מותו של דני הבן של מרים שהייתה חברה של סבתא וסבא שלי. מלחמה."
שני המכתבים שתרמה כלנית לפרויקט הם מכתבים שאביה כתב במיוחד עבורה, זאת בנוסף למכתבים שהיה שולח לכל המשפחה.