אות חיים משמואל בשבוע השני של מלחמת יום הכיפורים. הוא כותב שהוא מרגיש בסדר ומחכה לשמוע גם מהם.
שמואל ברוידא נולד בשנת 1922, נישא לנחמה, ונולדו להם שלושה ילדים: אהוד, גליה ואילנית. במוצאי יום הכיפורים חזר שמואל מבית הכנסת, שבר את הצום והמתין לצו גיוס. משראה שהוא לא נקרא למילואים, נסע ביום ראשון ביוזמתו ליחידה ושירת במלחמה כנהג אמבולנס וחובש. במלחמת יום הכיפורים המירו אוטובוסים לבתי חולים ניידים, ושמואל ליווה אוטובוסים כאלה ממדבר סיני לאשקלון. בבית נותרו נחמה והילדים שהיו בני 10, 8 ו-3, ששמחו מאוד על כל גלויה ששלח למשפחתו.
הבת גליה, שהעבירה את הגלויות לפרויקט אוצרות, מספרת כי הן היו גלויות קצרות והתוכן שלהן היה בעיקר ששלומו טוב, שתא הדואר לא השתנה ולכן אפשר להמשיך לשלוח אליו מכתבים. המשפחה חיכתה בכיליון עיניים עד שיחזור מן המלחמה. האם נחמה מספרת שכאשר הוא הגיע "הכרתי את הליכתו, אבל בטרם הגיע הביתה 'התנפלו' עליו השכנות חיבקו ונישקו והתרגשו".