שמואל מתנצל שלא ביקר אצל משפחת אדלר
סיפור רקע
שמואל שלר היה פעיל עלייה במחנות העקורים, ויו"ר ומקים סניף המזרחי במחנה נוי פריימן (Neu-Freimann) שליד מינכן. נולד בפולין בשנת תרפ"א (1920-1921), ב-1952 נעשה מדריך ואחראי לחינוכה של קבוצת תלמידים ב"מוסד עלייה" שבפתח תקווה. נישא ליפה. עסק בחינוך ואף פרסם מספר מאמרים בהקשר. עמד בקשרים עם הקבוצה שהתיישבה בקיבוץ בארות יצחק בנגב ולאחר מכן בניר עציון.
אלעזר (לוזר, 1923-2015) ויוכבד אדלר (1924-2021) הכירו ונישאו במחנה העקורים אמדן שבגרמניה המערבית, ב-11.02.1948. אלעזר היה פעיל עלייה במחנות העקורים ושם כנראה הכיר את שמואל. אלעזר ויוכבד עלו לארץ והתיישבו בקיבוץ בארות יצחק (בנגב) לאחר הקרב שנערך עליו במהלך קרבות עשרת הימים במלחמת העצמאות, בח' בתמוז תש"ח (15.07.1948). לאחר פינוי הקיבוץ, ב-1949, הצטרפו בני הזוג לאלמנות כפר עציון שבג'בליה (= גבעת עלייה), יפו, שם נולד בנם הבכור עזריאל (בסוף 1949). שם כנראה גם הכירו את יעקב ישראל. לאחר מכן הם
שמואל שלר היה פעיל עלייה במחנות העקורים, ויו"ר ומקים סניף המזרחי במחנה נוי פריימן (Neu-Freimann) שליד מינכן. נולד בפולין בשנת תרפ"א (1920-1921), ב-1952 נעשה מדריך ואחראי לחינוכה של קבוצת תלמידים ב"מוסד עלייה" שבפתח תקווה. נישא ליפה. עסק בחינוך ואף פרסם מספר מאמרים בהקשר. עמד בקשרים עם הקבוצה שהתיישבה בקיבוץ בארות יצחק בנגב ולאחר מכן בניר עציון.
אלעזר (לוזר, 1923-2015) ויוכבד אדלר (1924-2021) הכירו ונישאו במחנה העקורים אמדן שבגרמניה המערבית, ב-11.02.1948. אלעזר היה פעיל עלייה במחנות העקורים ושם כנראה הכיר את שמואל. אלעזר ויוכבד עלו לארץ והתיישבו בקיבוץ בארות יצחק (בנגב) לאחר הקרב שנערך עליו במהלך קרבות עשרת הימים במלחמת העצמאות, בח' בתמוז תש"ח (15.07.1948). לאחר פינוי הקיבוץ, ב-1949, הצטרפו בני הזוג לאלמנות כפר עציון שבג'בליה (= גבעת עלייה), יפו, שם נולד בנם הבכור עזריאל (בסוף 1949). שם כנראה גם הכירו את יעקב ישראל. לאחר מכן הם הצטרפו למייסדי הקיבוץ ניר עציון וב-1952 עברו לגור במשק השיתופי משואות יצחק ושם קבעו את מושבם. בארכיון שהותירו אחריהם מצויים מספר מכתבים של שלר, וגם מכתב אחד של יעקב ישראל. מכתבו של שלר נכתב, כנראה, מתל אביב.
ארועי התקופה
כתב היד
ב"ה כ' כסלו תשי"ג
שלום לכם משפחת אדלר!
וכמו שהבטחתי לבקרכם עוד לפני החגים, כך גם לא קימתי, והסבות מסבות שונות: פעם חום ופעם גשם, ופעם מצב רוח. הצד השוה שבהם, כשנהפכים לאזרח קשה לזוז. אני בעצמי מתפלא איך שנעשיתי כבד תנועה. כנראה שבקבוץ, למרות שאופיו של האדם לא משתנה בו, אךְ נעשה כאילו חופשי, קל כנשר…
כל ערב שבת כמעט, הנני נזכר על חשקי לנסֹע, אך מגדר הרצון לא יוצא. הפעם יש לי תרוץ טוב לפחות – הגשמים תלויים באויר.
ובכן אלעזר, מה נשמע אצלך? בקרתי בגבעת עליה, ויעקב ישראל הבטיחני להביאך אלינו, באם רק תופיע בתל-אביב, הייתי שמח מאוד. לפעמים נעשה כל כך חבל על שנים מלאי חויות, תקוות ואמונה, שכאלו הולכים לתמיון מבלי האפשרות הקטנה אפילו לעורר זכרונם בצותא. שיירי הרומנטיקה…
מניר-עציון אין קול ואין עונה. במשך החודשים הראשונים היו באים ומבקרים אצלנו תכופות, וכעת הכל נותק. האם זהו סמן וחוסר מצב רוח? ומבלי משים עולים בזכרוני ימי הדכאון בחודש אב אשתקד. התזכרם? בררר…
ובכן אלעזר, איך אצלכם? היש פולקלור? ובכלל? בטחון? איך מרגיש עזריאל? ועקרת הבית? בעצם למה נזכרתי ביום חול רגיל לכתֹב אליך? רציתי לעזֹר ליפה בשטיפת הכלים, והמגבת על כתפי, כמנהגך בימים שעברו, ונזכרתי בך בשעת התורנות שבת. אכן, היית מוצלח בתפקיד זה, וצחקנו…
אצלי סדר יום די קבוע: קם בחמש וחצי ואחרי תפלה ביחידות, עובד מסביב הלול עד כמה שאפשר ובשמונה נגש לעבודה. ב 4:30 גומר וכבר מחשיך, יושבים אם כן בחדר שומעים רדיו. לקרוא קשה לי, אני סובל על עיפות העיניים ובערב מטיל למוסד לדירתנו לישון. למודים – כמעט שלא בקורים אצל אנשים מחוץ משפחה קרובה – אפס. כן, בעבודה מוצא אני ספוק, עבודה לא משעממת, גם את הבעלי בתים לא מרגיש במאוד, וגם הילדים מסתדרים די טוב. חזרתי גם למקצועי… כספרן עבודה של הילדים. וזהו!
יפה דורשת לשלומכם ומנשקת לעזריאל
ד"ש לאיצ'ו
שלום!
שמואל
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
ב"ה כ' כסלו תשי"ג
שלום לכם משפחת אדלר!
וכמו שהבטחתי לבקרכם עוד לפני החגים, כך גם לא קימתי, והסבות מסבות שונות: פעם חום ופעם גשם, ופעם מצב רוח. הצד השוה שבהם, כשנהפכים לאזרח קשה לזוז. אני בעצמי מתפלא איך שנעשיתי כבד תנועה. כנראה שבקבוץ, למרות שאופיו של האדם לא משתנה בו, אךְ נעשה כאילו חופשי, קל כנשר…
כל ערב שבת כמעט, הנני נזכר על חשקי לנסֹע, אך מגדר הרצון לא יוצא. הפעם יש לי תרוץ טוב לפחות – הגשמים תלויים באויר.
ובכן אלעזר, מה נשמע אצלך? בקרתי בגבעת עליה, ויעקב ישראל הבטיחני להביאך אלינו, באם רק תופיע בתל-אביב, הייתי שמח מאוד. לפעמים נעשה כל כך חבל על שנים מלאי חויות, תקוות ואמונה, שכאלו הולכים לתמיון מבלי האפשרות הקטנה אפילו לעורר זכרונם בצותא. שיירי הרומנטיקה…
מניר-עציון אין קול ואין עונה. במשך החודשים הראשונים היו באים ומבקרים אצלנו תכופות, וכעת הכל נותק. האם זהו סמן וחוסר מצב רוח? ומבלי משים עולים בזכרוני ימי הדכאון בחודש אב אשתקד. התזכרם? בררר…
ובכן אלעזר, איך אצלכם? היש פולקלור? ובכלל? בטחון? איך מרגיש עזריאל? ועקרת הבית? בעצם למה נזכרתי ביום חול רגיל לכתֹב אליך? רציתי לעזֹר ליפה בשטיפת הכלים, והמגבת על כתפי, כמנהגך בימים שעברו, ונזכרתי בך בשעת התורנות שבת. אכן, היית מוצלח בתפקיד זה, וצחקנו…
אצלי סדר יום די קבוע: קם בחמש וחצי ואחרי תפלה ביחידות, עובד מסביב הלול עד כמה שאפשר ובשמונה נגש לעבודה. ב 4:30 גומר וכבר מחשיך, יושבים אם כן בחדר שומעים רדיו. לקרוא קשה לי, אני סובל על עיפות העיניים ובערב מטיל למוסד לדירתנו לישון. למודים – כמעט שלא בקורים אצל אנשים מחוץ משפחה קרובה – אפס. כן, בעבודה מוצא אני ספוק, עבודה לא משעממת, גם את הבעלי בתים לא מרגיש במאוד, וגם הילדים מסתדרים די טוב. חזרתי גם למקצועי… כספרן עבודה של הילדים. וזהו!
יפה דורשת לשלומכם ומנשקת לעזריאל
ד"ש לאיצ'ו
שלום!
שמואל
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?