ראשון לציון 29.5.67

לאברהם (איך זה נשמע?!!)
החיל והמחנך היקר מאוד.

כאשר קראתי את מכתבך אלינו, זלגו דמעות
מעיני.
אני מעריכה מאוד פעולה זו שלך ואין
ביכולתי להביע את רגשות התודה לך
שלי ושל כל יתר חברי בכתה.
כולנו (באמת, באמת…!) מחכים
לראותך עומד מול הכתה ומספר לנו על
ה'אפיזודה' אשר קרתה וקורית אתכם בימים
אלה.
אנחנו, בבית, משתדלים מאוד לעזֹר, עדיין
אין צורך בעזרת כולנו, אבל מספר בנים מן
הכתה התארגנו לעבודה בדֹאר (אין הם זקוקים
לבנות) ואילו אנחנו, הבנות התקשרנו עם
בית-חולים לשם בקשת עבודה בהתנדבות
בשעות הלילה (בשעות היום צריך ללמוד למרות
שהדבר קשה מאוד). מבית-החולים הודיעו
שנפנה שנית עם החמרת המצב.
הכתה הביולוגית משתדלת לא להכזיב, ובענין
זה, אמרו עלינו – הנֹער – הולך ופוחת הדור.
אם כך, אנחנו דואגים לסתור דעה זו.
ההפך הוא הנכון, הורינו שוכחים את אשר
טענו והם רוצים לשמור עלינו למענם, הם מנסים
לעכב בעדינו מלעזור, כנראה שאמת בסברה
שההסטוריה חוזרת, יתכן ובעוד מספר שנים
נאמר לבנינו כי "הדור שלנו היה בעל אמביציות
לבצע פעולות נועזות ואילו היום…"
בשבוע שעבר בקרתי בסרט וביומן
הקולנֹע הביאו צלומים ממצעד צה"ל בירושלים.
הקהל התלהב ומחא כפיים, הרגשתי שאין בי
כוח להכיל רגשותי ודמעות עמדו בעיני.
בטחון רב נבע מפניהם של אותם
חיילים, מצעידתם מדרך אחיזתם את נשקם או
את דגלם, כשראיתי כל אותם חיילים ידעתי
שכֹח בל ישוער עומד לצידנו, רוח בלתי נתנת
לשבירה.
אינני יודעת אם היה באפשרותך לעבֹר
בקרב האזרחים ולחוש את האהדה ללא גבול
כלפי כל אדם אשר תג צבאי עליו, השבוע
בנסעי לבית החולים נתקלתי באשה זקנה (מאוד
זקנה אשר עמדה בתקף על כך שבחור
חציו חיל (זאת אומרת על פי בגדיו, מכנסיו היו
צבאיים) ישב במקומה, טענתה היתה "אתה
חיל!"
אנשים רבים מוכנים להקריב דברים
חשובים להם ובלבד שיוכלו לעזור מעט לחיל
להגיע למקומו או לבצע פעולה אחרת.
אצלנו בבית, עדיין לא מאמינים באפשרות של
מלחמה, אחיותי שמות לצחוק את כל ההכנות
למקרה של הפצצה, למרות שעומדת מתיחות באויר
קימת אשליה (טבעית בהחלט) בקרב התושבים
שבבית שלמעשה זהו סתם תרגיל קטן אשר
יסתיים עוד מספר ימים (כמובן ללא קרבנות, להם אין מקום באשליות אלו).
תייר אמריקאי אמר לי שהדבר המאפיין והיפה
שבישראלים בימים אלה הוא התגובה שלהם
על כל דבר באמרם "יהיה טוב" (את המילים
"יהיה טוב" אמר האמריקאי בעברית.
אנחנו עוקבים אחרי החדשות
ואחר הידיעות בעתונים (את קטעי העתונים החשובים
אני אוספת בתיק מיוחד למען הדור הבא)
ואני מבטיחה לך (אני מבטיחה בלב שלם)
שבמקרה הצֹרך לא נאכזב אותך, אף
אחד מהכתה שלנו לא יאכזב אותך אנחנו
מוכנים לעזֹר, אנחנו רוצים לעזֹר ואנחנו
נעזור!!!
אני מקוה שתוכל לענות על מכתב
זה ואם כן, אנא ענה.
להתראות מהר,
שׂישׂוּ.