שמעון כותב לאשתו ולילדיו במלחמת יום הכיפורים וטוען כי אין סיבה לדאוג

שבועת חלפו מאז פרוץ המלחמה, שמעון עדיין במילואים ועיקר דאגתו נתונה לאביו

שמעון מויאל כותב לאשתו מן החזית הדרומית במלחמת יום הכיפורים, מספר על געגועיו ומנסה לסייע לאשתו מרחוק

שמעון מעדכן את אישתו וילדיו כי הוא בסדר ומתעניין בשלומם ובשלום אחיו

תמי ויגאל הקטנים ישנו כששמעון יצא מהבית חזרה אל המילואים, והוא חושש מתגובתם

שמעון מבקש מאשתו לשלוח לו את מספר הדואר הצבאי של אחיו – עמרם ורפי – המגויסים אף הם למילואים

שמעון מנסה להתקשר הביתה ללא הצלחה ושולח ד"ש דרך הרדיו בערבית

עם סיום המלחמה מצבו של שמעון טוב, אבל הוא מודאג כי כבר שבועיים לא קיבל מכתב ממשפחתו

שיחות הטלפון מחליפות את הכתיבה היום־יומית של המכתבים

שמעון שמח ששוב אפשר לכתוב מכתבים, ומנצל זאת להרגעת בני המשפחה