שרה פרומט גוטמן, אשר שרדה עם משפחתה הקרובה את השואה, כותבת לבנה מנחם מכתב געגועים. את המכתב היא כותבת לאחר שחזרה לביתה שבהונגריה, אך ילדיה כבר רחוקים ממנה, הם עזבו את הונגריה – מי לארץ ישראל ומי למקומות אחרים. שרה מתגעגעת לליל הסדר האחרון שחגגו כמשפחה. אף שפסח עוד היה בזמן המלחמה הארורה והמזעזעת, היא מתגעגעת לתחושת 'הביחד' המשפחתית. שרה כותבת כי ילדיה נמצאים ב'נכר'. אף שהיא נמצאת בהונגריה שבה שללו מן היהודים את זכויותיהם, גזלו את רכושם ורצחו את גופם ואת נפשם. היא מאחלת לעצמה לשוב ולראות את ילדיה, לשמוח בשמחתם וכואבת על שלא זכתה לחתנם.
המכתב נכתב בהונגרית ומובא כאן בתרגום לעברית.
מרדכי דוד ושרה פרומט התחתנו בשנת 1919 ועברו מזרובובו שעל גבול סלובקיה לדברצן שבהונגריה. האב מרדכי נסע לעיתים קרובות בקו הרכבת דברצן–פולין כדי להגיע לבתי החרושת לטקסטיל. למרדכי דוד ולשרה תשעה ילדים, בהם מנחם גוטמן, אביו של קותי גוטמן תורם המכתב. מנחם נולד בשנת 1929 בהונגריה. עוד טרם פרצה מלחמת העולם השנייה נלקח הבן נפתלי לצבא העבודה ההונגרי. שאר בני המשפחה המשיכו לחיות יחד בהונגריה עד שנת 1944. בשנה זו גורשו בני המשפחה לגטו ומשם ברכבת לאושוויץ, אך יד המקרה הובילה אותם למחנה עבודה ליד וינה שבאוסטריה, ומשם לטרייזנשטאט, שממנה שוחררו. בראיון שהתקיים עם מנחם על אודות משפחתו הוא סיפר כי המשפחה ניצלה מהשמדה שלוש פעמים: כאשר פסי הרכבת הושמדו, ולכן הרכבת שבה הובלו לא הגיעה לאושוויץ; כאשר לא נשלחו לאושוויץ מטרייזנשטאט וכשהתוכנית להשמיד אותם בטרייזנשטאט לא הצליחה. לאחר שהרוסים שחררו את מחנה טרייזנשטאט החלה המשפחה את מסעה חזרה הביתה. עם שובם הם מצאו כי בביתם מתגוררת משפחתו של הרב, אך המשפחה פינתה בעבורם את הבית. לפני שילוחם לגטו הצליח מרדכי דוד להסתיר כמה חפצים בעליית הגג של ביתם, לאחר שחזרו מצא מרדכי דוד את החפצים שהטמין.
במנחם בער הרצון להגיע לארץ ישראל. הוא שמע על קבוצות של צעירים שמנסות להגיע לארץ, והצטרף עם אחיו לאחת הקבוצות. האחים עברו תלאות רבות עד שעלו לאונייה לארץ ישראל, אך התלאות לא תמו. בנובמבר 1946 תפסו הבריטים את האונייה וגירשו את המעפילים לקפריסין. במאי 1947 הם הגיעו ארצה והושמו בהסגר במחנה לטרון. משם עברו למחנה העולים בקריית שמואל ולבסוף התיישבו כקבוצה בנחלת יהודה (ליד ראשון לציון).
לאח נפתלי נודע רק לאחר השחרור מן השבי הרוסי כי משפחתו הצליחה לעלות לארץ ישראל ולא נספתה בשואה, וגם הוא עלה ארצה ולמד בישיבה עם אחיו. באוגוסט 1947 נפטרה האם שרה פרומט ממחלה. את ההודעה על מות אימו קיבל מנחם במברק, וישב שבעה בקבוצת נחלת יהודה.
בשנת 1953 עבר מנחם גוטמן להתגורר בבאר שבע ועסק בתחום הבניין. בשנת 1958 התחתן והחל ללמוד הנהלת חשבונות. למנחם ולאשתו נולדו חמישה ילדים. שנים רבות שמר מנחם את המכתב מאמו בתוך ספר, ובנו קותי גוטמן העביר אותו לפרויקט אוצרות.