אוֹצָרוֹת
1974 13 במאי

ששון השתחרר מצה"ל, אך מיחידתו ממשיכים להתקשר אליו ולשתף אותו בקשיים

ששון גואטה יפו
ששון גואטה וחבריו ליחידה

כתב היד

3 עמודי מכתב

סיפור רקע

ימים ספורים לאחר הפסקת האש במלחמת יום כיפור, נתקבלו ביחידתו של ששון גואטה, קצין בחיל הנדסה ששירת בסיני, מכתבים מתלמידות המעוניינות להתכתב עם חיילים. ששון השיב למכתב של שולה, אחת התלמידות, וההתכתבות ביניהם נמשכה כמה חודשים. במכתב זה ששון כבר השתחרר מצה"ל, אך מיחידתו ממשיכים להתקשר אליו לפחות פעם ביום, וחבריו מתגעגעים אליו ומספרים לו את צרותיהם. הוא מספר לשולה על ציוריו, על בני משפחתו ועל השיעול שתקף אותו. 44 שנים אחרי האירועים הללו, יצרה שולה קשר עם ששון גואטה באמצעות הפייסבוק ושלחה לו את המכתבים שקיבלה ממנו. ששון גואטה נולד וגדל ביפו במשפחה בת שישה אחים. אביו היה איש משכיל, ששלט ב־12 שפות, חתן התנ"ך וחבר האקדמיה ללשון העברית. ששון למד בתיכון אורט סינגלובסקי במגמת אלקטרוניקה ובהמשך בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית. עם השנים הקים ששון משרד למיתוג חברות טכנולוגיות, מיתג כאלף חברות

ימים ספורים לאחר הפסקת האש במלחמת יום כיפור, נתקבלו ביחידתו של ששון גואטה, קצין בחיל הנדסה ששירת בסיני, מכתבים מתלמידות המעוניינות להתכתב עם חיילים. ששון השיב למכתב של שולה, אחת התלמידות, וההתכתבות ביניהם נמשכה כמה חודשים. במכתב זה ששון כבר השתחרר מצה"ל, אך מיחידתו ממשיכים להתקשר אליו לפחות פעם ביום, וחבריו מתגעגעים אליו ומספרים לו את צרותיהם. הוא מספר לשולה על ציוריו, על בני משפחתו ועל השיעול שתקף אותו. 44 שנים אחרי האירועים הללו, יצרה שולה קשר עם ששון גואטה באמצעות הפייסבוק ושלחה לו את המכתבים שקיבלה ממנו. ששון גואטה נולד וגדל ביפו במשפחה בת שישה אחים. אביו היה איש משכיל, ששלט ב־12 שפות, חתן התנ"ך וחבר האקדמיה ללשון העברית. ששון למד בתיכון אורט סינגלובסקי במגמת אלקטרוניקה ובהמשך בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית. עם השנים הקים ששון משרד למיתוג חברות טכנולוגיות, מיתג כאלף חברות והפיק מאות סרטים קצרים. כיום ששון מתגורר בתל אביב, הוא אב לשלושה ילדים וסב לשלושה נכדים.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/3

[עמ' 1]
13.5.74

שלום לך,
לא טעית. אותו אחד שנמצא בחזית 
התמונה עם ה"קלצ'ניקוב" על הכתף – זה אני.
קצת מטושטש, קצת לא דומה לי, קצת זיפי
זקן של המלחמה – וזהו זה.
כל ארבעת הימים האחרונים, כולל שבת,
תפסה אותי שעלת לא נורמלית. אמש כמעט
ולא ישנתי כל הלילה עקב שיעול – זה ממש
נורא. הבוקר המצב יותר טוב ואני בולע
כל מיני אנטיביוטיקות בצבעים שונים, שותה
כל מיני סירופים... ונקווה שזה עוזר משהו.
אני עדיין במצב ביניים, כלומר, קם
בבוקר, מתחיל לצייר, ועוד כמה עיסוקים לא
מחייבים. בעיקר בימים האחרונים, כאשר אני
משתדל לא לצאת החוצה – אומרים שזה 
מזיק – אני אישית לא מאמין.
כמובן שבל"ג בעומר לא עשיתי
שום דבר מיוחד. ראיתי כמה תוכניות
בטלוויזיה וכרגיל... ציירתי קצת.
תראי, זה נראה כאילו אני מצייר
100 שעות ביום וסך הכל יש לי בטח
איזה אלף ציורים. העניין הוא שציור
[עמוד 2]
לוקח לי כל כך הרבה זמן שזה יוצא סך
הכל, למעלה משבוע ימים לציור אחד. עד שאני
מכין סקיצה לציור הבא זה עוד שבוע
כמעט, ותעשי חשבון מה יוצא מזה.
אני מכיר "ציירים" שמציירים יותר מהר,
אבל אני מצייר בגודל עצום (100X80 ס"מ)
ועם המון דיוק והקפדה ולכן הזמן הרב.
בת אחותי הקטנטונת זה ממש
אטרקציה. החליפה כבר 7 פעמים את צבע
העניים ועד היום לא יודעים מה יהיה
הצבע הקבוע. אתמול הוריה הביאו אותה אלינו
לביקור. מה שקרה, שיש לה דם כל כך 
מתוק שהיתושים עקצו אותה יותר מידי...
יש סברה שזה קשור בסוג הדם.
למשל אני, סובל נורא מיתושים ולי סוג דם
"O" ואני מכיר עוד הרבה אנשים אחרים
עם סוג גם כזה שסובלים מיתושים.
עדיין אין לי החלטה סופית מה
אני הולך לעשות בעתיד הקרוב (עד להתחלת
הלימודים – אם!) אבל בינתיים זה די נחמד
לעשות כל מיני דברים נחמדים. אבל זה באמת
לא עתיד.
מהיחידה הצבאית שלי כניראה
[עמוד 3]
מתגעגעים אלי. אני מקבל מהם צלצול
טלפון למעלה מפעם ביום. הם מספרים לי 
את כל הצרות שלהם ומקנאים בי.
מה שאני יכול לאמר הוא, שאם כל אזרח
במדינה היה משרת כמוני – 4 שנים ורבע,
זה היה כלל וכלל לא רע.
התחלתי הבוקר ציור סוריאליסטי, עם 
(כניראה) הרבה מאד עבודה, ואני מקווה לסיים
אותו עד סוף השבוע. כדי שתדעי במה מדובר
אני מצמיד סקיצה שלו. קחי בחשבון גודל
של 80X100  ס"מ ובצבעים מתאימים.
עד עתה לא תיארתי לעצמי שאת 
ביישנית. זה באמת לא! אני לא אוכל
אנשים דרך טלפון. ואין לי גם קול מפחיד
בטלפון, ויש שאומרים אפילו נעים (מה שנקרא:
יהללך חברך – ולא – פיך).
אני חושב שזה הכל להפעם,
מלבד בקשה נוספת להתקשר – 
ולהתראות
ששון

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: ששון גואטה
מיקום: יפו
תאריך: 13.05.1974

מקבל/ת המכתב

שם: שולה אברג'ל
מיקום: ראשון לציון

מכתבים קשורים

למכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם ולמשל התכתבויות נוספות או מכתבים הקשורים לאותו נושא, לחצו כאן.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/3

[עמ' 1]
13.5.74

שלום לך,
לא טעית. אותו אחד שנמצא בחזית 
התמונה עם ה"קלצ'ניקוב" על הכתף – זה אני.
קצת מטושטש, קצת לא דומה לי, קצת זיפי
זקן של המלחמה – וזהו זה.
כל ארבעת הימים האחרונים, כולל שבת,
תפסה אותי שעלת לא נורמלית. אמש כמעט
ולא ישנתי כל הלילה עקב שיעול – זה ממש
נורא. הבוקר המצב יותר טוב ואני בולע
כל מיני אנטיביוטיקות בצבעים שונים, שותה
כל מיני סירופים... ונקווה שזה עוזר משהו.
אני עדיין במצב ביניים, כלומר, קם
בבוקר, מתחיל לצייר, ועוד כמה עיסוקים לא
מחייבים. בעיקר בימים האחרונים, כאשר אני
משתדל לא לצאת החוצה – אומרים שזה 
מזיק – אני אישית לא מאמין.
כמובן שבל"ג בעומר לא עשיתי
שום דבר מיוחד. ראיתי כמה תוכניות
בטלוויזיה וכרגיל... ציירתי קצת.
תראי, זה נראה כאילו אני מצייר
100 שעות ביום וסך הכל יש לי בטח
איזה אלף ציורים. העניין הוא שציור
[עמוד 2]
לוקח לי כל כך הרבה זמן שזה יוצא סך
הכל, למעלה משבוע ימים לציור אחד. עד שאני
מכין סקיצה לציור הבא זה עוד שבוע
כמעט, ותעשי חשבון מה יוצא מזה.
אני מכיר "ציירים" שמציירים יותר מהר,
אבל אני מצייר בגודל עצום (100X80 ס"מ)
ועם המון דיוק והקפדה ולכן הזמן הרב.
בת אחותי הקטנטונת זה ממש
אטרקציה. החליפה כבר 7 פעמים את צבע
העניים ועד היום לא יודעים מה יהיה
הצבע הקבוע. אתמול הוריה הביאו אותה אלינו
לביקור. מה שקרה, שיש לה דם כל כך 
מתוק שהיתושים עקצו אותה יותר מידי...
יש סברה שזה קשור בסוג הדם.
למשל אני, סובל נורא מיתושים ולי סוג דם
"O" ואני מכיר עוד הרבה אנשים אחרים
עם סוג גם כזה שסובלים מיתושים.
עדיין אין לי החלטה סופית מה
אני הולך לעשות בעתיד הקרוב (עד להתחלת
הלימודים – אם!) אבל בינתיים זה די נחמד
לעשות כל מיני דברים נחמדים. אבל זה באמת
לא עתיד.
מהיחידה הצבאית שלי כניראה
[עמוד 3]
מתגעגעים אלי. אני מקבל מהם צלצול
טלפון למעלה מפעם ביום. הם מספרים לי 
את כל הצרות שלהם ומקנאים בי.
מה שאני יכול לאמר הוא, שאם כל אזרח
במדינה היה משרת כמוני – 4 שנים ורבע,
זה היה כלל וכלל לא רע.
התחלתי הבוקר ציור סוריאליסטי, עם 
(כניראה) הרבה מאד עבודה, ואני מקווה לסיים
אותו עד סוף השבוע. כדי שתדעי במה מדובר
אני מצמיד סקיצה שלו. קחי בחשבון גודל
של 80X100  ס"מ ובצבעים מתאימים.
עד עתה לא תיארתי לעצמי שאת 
ביישנית. זה באמת לא! אני לא אוכל
אנשים דרך טלפון. ואין לי גם קול מפחיד
בטלפון, ויש שאומרים אפילו נעים (מה שנקרא:
יהללך חברך – ולא – פיך).
אני חושב שזה הכל להפעם,
מלבד בקשה נוספת להתקשר – 
ולהתראות
ששון

עמוד 1/3
עמוד 1/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: שולה אברג'ל
מיקום: ראשון לציון

מכתבים קשורים

למכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם ולמשל התכתבויות נוספות או מכתבים הקשורים לאותו נושא, לחצו כאן.

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות