[עמ' 1]
29.5.74

שלום לך,
ראשית, קיבלתי את ההתנצלות, וגם
הבנתי מה קרה. לאמר את האמת קצת התפלאתי
"שלקח" לך כל-כך הרבה זמן לענות, וכבר
התחלתי לחשוב… הבעיה הזאת של מיקום
מכתבים נפתרה אצלנו בבית בעזרת מין
כוננית קטנטונת שקבועה ליד הטלפון ובה
מכניסים כל מכתב שמגיע. אצלנו, הבעיה,
(אני מתאר לעצמי) קצת יותר רצינית עקב
המכתבים הרבים שמגיעים לכאן מידי
יום. בגלל מספר אנשים רב, ועוד כל מיני סיבות
אחרות.
בים הספקתי ללכת כבר מספר
פעמים, וגם התחלתי מזמן, אבל, עקב
המחלה הנוכחית שלי, לא הייתי בים כבר למעלה
משבועיים. אם אינך יודעת במה מדובר,
תפסה אותי מין מחלה מרגיזה שלא רוצה
לעזוב אותי. שכבתי שבוע וחשבתי שהדבר
הזה יעזוב אותי. אבל כניראה שהיא עקשנית
ומצאתי חן בעיניה. היום אני אומנם לא
חולה, אבל יש לי שיעולים שמוציאים אותי
מדעתי. ניסיתי את כל התרופות שקיימות
והרופאה מקופת חולים כבר עשתה עלי את
[עמוד 2]
כל הניסויים. היום הספקתי לצלם את
הריאות שלי (מי יודע?) וגם הופנתי לרופא
למחלות אלרגיות. לא שהענין כל-כך רציני
אבל איניני מבטל אף אפשרות.
את השבוע האחרון "ביליתי" בחיפוש
אחרי עבודה. עכשיו אני פוסח על שני
הסעיפים וצריך להחליט בין שתי מישרות
שהציעו לי. אחת מהן היא טכנאי אלקטרוניקה
ב"תדיראן" – משהו ביצור אלקטרוני. הדבר
השני הוא איש מכירות של חברת
מכשירי קשר. אני חושב שעד מחר אחליט
כי בתחילת יוני אני מתכוון להתחיל
לעבוד.
בנושא הציור. אני נמצא כרגע
באמצע ציור משהו חדש. יש שם מין
גן פסלים סוריאליסטי בגוונים מוזרים.
אני מצלם את כל הציורים שלי, וזה
אומנם עולה לי הון, אבל אני צריך את
הצילומים לכל מיני מטרות, כולל הצגה
ב"בצלאל". נוסף לזאת התחלתי ללמוד
אנגלית בבית ספר אמריקאי בתל-אביב. מענין,
אני "לומד" אנגלית כבר מכיתה ו',
כלומר 7 שנים, ואף פעם לא התייחסתי
ברצינות, ועכשיו אחרי השחרור, אני משלם
מכספי כדי ללמוד קצת אנגלית ועוד
[עמוד 3]
על חשבון זמני הפרטי. יש לנו עולם משוגע
למדי.
בית המשפט בו ביקרת השבוע
מזכיר לי שבתקופת התיכון, כאשר היינו בורחים
מהשיעורים מבית-הספר, היינו נוסעים לשם
כדי לבלות את הזמן בציפיה [בצפייה] במשפטים.
מה שכן, תמיד היו זורקים אותנו משם
עקב הרעש שגרמנו. כניראה שאתם
יותר שקטים.
מענין אם אותו "אורט" שאת
מזכירה הוא "ליד סינגאלובסקי". יש לי לשם
קצת נוסטלגיה.
אם תרשי לי אני אמשיך
לצייר, אולי עוד יצא לי מזה
משהו.
להתראות
ששון