תרצה ואמנון כותבים לאביהם שבארגנטינה על מצבם לנוכח המלחמה
סיפור רקע
תרצה ואמנון חביב, בני ראשון לציון, כותבים לאביהם זרובבל הנמצא בארגנטינה בשליחות היישוב. תרצה, שהוריה קיוו כי תוכשר כמורה, נשלחה בסוף לימודיה העממיים ללמוד בסמינר לוינסקי. בינתיים פרצה מלחמת העצמאות, והדרך לתל אביב, שעברה בכפר יאזור (כיום אזור), הפכה למסוכנת. עד יעבור זעם, עברה תרצה ללמוד בגימנסיה שבראשון. אלא שמשעה שעברה לגימנסיה החליטה להישאר ללמוד בה, וכך הקיץ הקץ על קריירת ההוראה שייעדו לה. אמנון אחיה בן ה-18, שנמצא על סף גיוס לכוחות הלוחמים, מנצל את חלקו בנייר המכתבים כדי לעדכן את האב באירועים האחרונים. הוא מזכיר את ההתקפה הראשונה על גוש עציון שבעקבותיה נשלחה כתגבור מחלקת הל"ה. בלילה שבין 15 ל-16 בינואר 1948 נתגלתה השיירה, וכל אנשיה נפלו.
המכתב באדיבות הארכיון ההיסטורי - מוזיאון ראשון לציון.
המכתב באדיבות הארכיון ההיסטורי - מוזיאון ראשון לציון.
כתב היד
19.1.48
אבא יקר!
שמחנו מאד למכתבך אשר הגיענו לאחר צפיה ארוכה.
כפי שאני רואה התרשמת עד מאד מהדרך ומכל החדש שראית
בעולם. ויש לקוות שגם בריאותך אינה מעוררת דאגה.
אצלנו המצב מתוח מאד הן בקשר לכלל והן
בקשר לפרט. בארץ שורר אי שקט גמור במשך כל הזמן.
גם מצבו של דוד אלישע מעורר דאגה כך שמצב הרוח
אינו מרומם. אך נקוה שגם זה יעבר והחיים ישובו
למסלולם הרגיל. אני כשלעצמי מרוצה מאד מהלמודים
בגימנסיה. לפי ידיעות שאני מקבלת מבנות הכתה בסימינר
אני נוכחת שהן אינן מרוצות וגם רבות רוצות לעזב
את המוסד. אתה רואה? אמרתם שאני משנה את דעתי
בקלות. הא לך עובדה!
לא אאריך כיון שאני ממהרת לגימנסיה ועלי
להשאיר מקום גם לאמנון. ואסים על כן.
קבל את נשיקותי מרחוק
שלך באהבה
תרצה.
ראשון. 19.1.48
אבא יקירי!
מכתבך שמחנו שמחה רבה, על אף כל המהלומות האחרות
היורדות אלינו יום יום. שמחנו לשמוע הנסיעה היתה נעימה
ולא סבלת בדרך ואדרבא – נהנת ממנה. אשר לנעשה בארץ
הרי ה"מלחמה" נכנסת לשלבים יותר ויותר מסוכנים כי
הערבים לומדים כנראה מאתנו, אולם אנו חזקים ומחזיקים
מעמד. הנה היתה הפלישה מסוריה שנהדפה בהצלחה
ולפני כמה ימים היתה התקפה בקנה מדה עצום
על גוש הנקודות בהרי-חברון (כפר עציון, עין צורים וכו') שבה
השתתפו כאלף ערבים, אולם הודות להגנת הנקודות
נכשלה ההתקפה כליל והערבים נסו מנוסת בהלה בהשאירם
למעלה ממאה הרוגים וקרוב למאתים פצועים על כל תחמשתם
וכלי זינם שנאספו ע"י אנשי ההגנה בלילה ומלאו את מחסניה.
אולם עוד מקדם היה כנראה לשמח כי 35 מאנשינו נפלו
בצאתם להביא תגברת לנקודה בשבת, כאשר תעו בדרך. ביניהם
חברה שאני מכיר. אסים בשלום ונשיקות
אוהבך אמנון
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
19.1.48
אבא יקר!
שמחנו מאד למכתבך אשר הגיענו לאחר צפיה ארוכה.
כפי שאני רואה התרשמת עד מאד מהדרך ומכל החדש שראית
בעולם. ויש לקוות שגם בריאותך אינה מעוררת דאגה.
אצלנו המצב מתוח מאד הן בקשר לכלל והן
בקשר לפרט. בארץ שורר אי שקט גמור במשך כל הזמן.
גם מצבו של דוד אלישע מעורר דאגה כך שמצב הרוח
אינו מרומם. אך נקוה שגם זה יעבר והחיים ישובו
למסלולם הרגיל. אני כשלעצמי מרוצה מאד מהלמודים
בגימנסיה. לפי ידיעות שאני מקבלת מבנות הכתה בסימינר
אני נוכחת שהן אינן מרוצות וגם רבות רוצות לעזב
את המוסד. אתה רואה? אמרתם שאני משנה את דעתי
בקלות. הא לך עובדה!
לא אאריך כיון שאני ממהרת לגימנסיה ועלי
להשאיר מקום גם לאמנון. ואסים על כן.
קבל את נשיקותי מרחוק
שלך באהבה
תרצה.
ראשון. 19.1.48
אבא יקירי!
מכתבך שמחנו שמחה רבה, על אף כל המהלומות האחרות
היורדות אלינו יום יום. שמחנו לשמוע הנסיעה היתה נעימה
ולא סבלת בדרך ואדרבא – נהנת ממנה. אשר לנעשה בארץ
הרי ה"מלחמה" נכנסת לשלבים יותר ויותר מסוכנים כי
הערבים לומדים כנראה מאתנו, אולם אנו חזקים ומחזיקים
מעמד. הנה היתה הפלישה מסוריה שנהדפה בהצלחה
ולפני כמה ימים היתה התקפה בקנה מדה עצום
על גוש הנקודות בהרי-חברון (כפר עציון, עין צורים וכו') שבה
השתתפו כאלף ערבים, אולם הודות להגנת הנקודות
נכשלה ההתקפה כליל והערבים נסו מנוסת בהלה בהשאירם
למעלה ממאה הרוגים וקרוב למאתים פצועים על כל תחמשתם
וכלי זינם שנאספו ע"י אנשי ההגנה בלילה ומלאו את מחסניה.
אולם עוד מקדם היה כנראה לשמח כי 35 מאנשינו נפלו
בצאתם להביא תגברת לנקודה בשבת, כאשר תעו בדרך. ביניהם
חברה שאני מכיר. אסים בשלום ונשיקות
אוהבך אמנון
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?