אוֹצָרוֹת
1948 26 ביולי

תרצה חביב כותבת לאביה, ששוהה בשליחות בחו״ל, על הקושי הנפשי לאחר מות אחיה

תרצה חביב (גרין) ראשון לציון
תרצה ואמנון חביב (מתוך האלבום המשפחתי)

כתב היד

2 עמודי מכתב

סיפור רקע

תרצה חביב הייתה בת 15 כשאחיה אמנון נפל על הגנת הנגב במלחמת העצמאות. במכתבה לאביה זרובבל, ששוהה בדרום אמריקה בשליחות גיוס כספים מטעם הנהגת היישוב לשם קניית נשק ללוחמים, היא מבטאת את הקושי הנפשי שהיא חווה, ובד בבד מנסה לעודד את רוחו. המכתב באדיבות תרצה חביב-גרין.

תרצה חביב הייתה בת 15 כשאחיה אמנון נפל על הגנת הנגב במלחמת העצמאות. במכתבה לאביה זרובבל, ששוהה בדרום אמריקה בשליחות גיוס כספים מטעם הנהגת היישוב לשם קניית נשק ללוחמים, היא מבטאת את הקושי הנפשי שהיא חווה, ובד בבד מנסה לעודד את רוחו. המכתב באדיבות תרצה חביב-גרין.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/2

ראשון לציון. 		יט' תמוז התש'ח -  26.7.48

אבא יקירי!
סוף כל סוף הכרחתי את עצמי לשבת ולכתב לך. קשה לי מאד 
לכתב הפעם ואיני יודעת מה ואיך לכתב. כי מה יועילו דברי? 
צריכה אני להעלות על הניר את המילים: "אמנון איננו". ואם עושה 
אני זאת – האמין לי שמתחת לסף ההכרה נכתבות הן. אמנם אני 
יודעת שכן הוא, ואני מכריחה את עצמי להתרגל לעובדה מרה 
זו, ויתכן גם שאני מצליחה בכך אולם רק להלכה כן הוא. למעשה 
איני מבינה ואיני תופסת כלל את כל הענין הזה. אני יודעת שאמנון 
נפל למען דבר קדוש שכל החדשים האחרונים נלחם למענו וכל חייו 
שאף לו. אני יודעת שאמנון הרוה בדמו, היקר לכלנו 
כל כך, את אותה האדמה שבמשך אלפים בשנים לא שבעה 
מדם קדושי אומתנו. אני יודעת שעלי להתגאות באח כמוהו ולהמשיך 
את אשר הפסיק הוא. אני מבינה ומעריכה כל זאת אך מה לעשות 
והרגש מתקומם כנגד הכל הכל. תמונתו עומדת לפני על 
השלחן, בתוך המסגרת השחורה מונחת מודעת אבל לזכרו 
של הקצין, וכלום יכלתי לתאר אי פעם, שמסגרת ניר שחורה, 
שאינה ולא כלום, תוכל להיות הדבר הנצחי היחידי בכל החיים 
הגועשים והסואנים הללו? וכלום אפשר גם עתה לתאר שאותו אמנון 
היקר כל כך, אותו גוף מלא חיים ותנועה, הוא כבר הלך מאתנו 
לנצח ולעולם לא נחזה בו יותר? לא! בשום אופן איני יכולה להבין 
כיצד יתכן הדבר. אני מבינה שכך הוא ובכל זאת איני מבינה. 
ואומר לך את האמת אבא, שמוטב לי בכך. כי תוך אי הבנה 
זאת קל לי להתרגל, להשקיט את עצמי, ולכאורה כך הוא. כשלשה 
שבועות כבר עברו מאז האסון ואנו חיים את חיינו תוך הסתגלות 
לנעשה סביבנו. אולם מפעם לפעם מתעורר 
איזה נים, מתעורר ומתקומם לכל. וברגע כזה איני 
מסוגלת להבין ולא כלום. איני רוצה להכנע בפני גורל אכזרי זה ואני נאחזת בכל כחי בתקוה 
שכל זה אך חלום בלהות הוא ועוד מעט ויגֹז, יחלוף. אולם אך 
לרגע קט אני משלה את עצמי בצורה כזו, ולאחר זאת אני מעוררת 
את עצמי, אמנם, מחלום זה, אך נופלת חזרה לתוך הבלהה שבמציאות 
ולא לתוך הרוחה שלה קיויתי.
אבא יקירי! איני יודעת ואיני יכולה לתאר לי כיצד תקבל 
אתה את הידיעה הזו. ואתה כה רחוק מאתנו ולבדך. מה אומר 
לך אבא בכדי להרגיעך קצת? איני יודעת באמת אך עליך להיות 
חזק ברוחך למעננו ולמענך אתה. המשך בעבודתך וסימה והלא 
יודע אתה מה ערך יש לה בשביל כל אלה שממשיכים לחיות ולהלחם למען 
אותו חופש שעליו נפלו כל קרבנותינו. אל תיפל ברוחך וחזק!
אסים בזאת כי איני רוצה לגבב מילים על מילים בלי משמעות 
להם ובאמת שאיני יודעת מה לכתב לך ובמה לחזק אותך. 
כי אני יודעת שלא במילים אפשר לכסות על אסון כזה ולא המילים 
הן שתרגענה אותך ותחזקנה אותך. ועל כן קבל את המעט שכתבתי 
לך מתוך לב נרגש
 	והריני שלך תמיד
בגעגועים ונשיקות חמות
       בתך אוהבתך   תרצה.

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: תרצה חביב (גרין)
מיקום: ראשון לציון
תאריך: 26.07.1948

מקבל/ת המכתב

שם: זרובבל חביב
מיקום: דרום אמריקה

מכתבים קשורים

למכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם ולמשל התכתבויות נוספות או מכתבים הקשורים לאותו נושא, לחצו כאן.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/2

ראשון לציון. 		יט' תמוז התש'ח -  26.7.48

אבא יקירי!
סוף כל סוף הכרחתי את עצמי לשבת ולכתב לך. קשה לי מאד 
לכתב הפעם ואיני יודעת מה ואיך לכתב. כי מה יועילו דברי? 
צריכה אני להעלות על הניר את המילים: "אמנון איננו". ואם עושה 
אני זאת – האמין לי שמתחת לסף ההכרה נכתבות הן. אמנם אני 
יודעת שכן הוא, ואני מכריחה את עצמי להתרגל לעובדה מרה 
זו, ויתכן גם שאני מצליחה בכך אולם רק להלכה כן הוא. למעשה 
איני מבינה ואיני תופסת כלל את כל הענין הזה. אני יודעת שאמנון 
נפל למען דבר קדוש שכל החדשים האחרונים נלחם למענו וכל חייו 
שאף לו. אני יודעת שאמנון הרוה בדמו, היקר לכלנו 
כל כך, את אותה האדמה שבמשך אלפים בשנים לא שבעה 
מדם קדושי אומתנו. אני יודעת שעלי להתגאות באח כמוהו ולהמשיך 
את אשר הפסיק הוא. אני מבינה ומעריכה כל זאת אך מה לעשות 
והרגש מתקומם כנגד הכל הכל. תמונתו עומדת לפני על 
השלחן, בתוך המסגרת השחורה מונחת מודעת אבל לזכרו 
של הקצין, וכלום יכלתי לתאר אי פעם, שמסגרת ניר שחורה, 
שאינה ולא כלום, תוכל להיות הדבר הנצחי היחידי בכל החיים 
הגועשים והסואנים הללו? וכלום אפשר גם עתה לתאר שאותו אמנון 
היקר כל כך, אותו גוף מלא חיים ותנועה, הוא כבר הלך מאתנו 
לנצח ולעולם לא נחזה בו יותר? לא! בשום אופן איני יכולה להבין 
כיצד יתכן הדבר. אני מבינה שכך הוא ובכל זאת איני מבינה. 
ואומר לך את האמת אבא, שמוטב לי בכך. כי תוך אי הבנה 
זאת קל לי להתרגל, להשקיט את עצמי, ולכאורה כך הוא. כשלשה 
שבועות כבר עברו מאז האסון ואנו חיים את חיינו תוך הסתגלות 
לנעשה סביבנו. אולם מפעם לפעם מתעורר 
איזה נים, מתעורר ומתקומם לכל. וברגע כזה איני 
מסוגלת להבין ולא כלום. איני רוצה להכנע בפני גורל אכזרי זה ואני נאחזת בכל כחי בתקוה 
שכל זה אך חלום בלהות הוא ועוד מעט ויגֹז, יחלוף. אולם אך 
לרגע קט אני משלה את עצמי בצורה כזו, ולאחר זאת אני מעוררת 
את עצמי, אמנם, מחלום זה, אך נופלת חזרה לתוך הבלהה שבמציאות 
ולא לתוך הרוחה שלה קיויתי.
אבא יקירי! איני יודעת ואיני יכולה לתאר לי כיצד תקבל 
אתה את הידיעה הזו. ואתה כה רחוק מאתנו ולבדך. מה אומר 
לך אבא בכדי להרגיעך קצת? איני יודעת באמת אך עליך להיות 
חזק ברוחך למעננו ולמענך אתה. המשך בעבודתך וסימה והלא 
יודע אתה מה ערך יש לה בשביל כל אלה שממשיכים לחיות ולהלחם למען 
אותו חופש שעליו נפלו כל קרבנותינו. אל תיפל ברוחך וחזק!
אסים בזאת כי איני רוצה לגבב מילים על מילים בלי משמעות 
להם ובאמת שאיני יודעת מה לכתב לך ובמה לחזק אותך. 
כי אני יודעת שלא במילים אפשר לכסות על אסון כזה ולא המילים 
הן שתרגענה אותך ותחזקנה אותך. ועל כן קבל את המעט שכתבתי 
לך מתוך לב נרגש
 	והריני שלך תמיד
בגעגועים ונשיקות חמות
       בתך אוהבתך   תרצה.

עמוד 1/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: זרובבל חביב
מיקום: דרום אמריקה

מכתבים קשורים

למכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם ולמשל התכתבויות נוספות או מכתבים הקשורים לאותו נושא, לחצו כאן.

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות