שלום רב לך חברי היקר מיכאל!
קבלתי את מכתבך בשמחה, והנני מודה לך עליו.
הפעם מכתבך הלך בסך הכל 4 ימים בלבד.
אתה שואל אותי אם אני אקבל להוספה לאחר שאגמור את הקורס?
ודאי שאני אקבל! אני כבר עכשיו קבלתי כמה עבודות קטנות בשטח זה.
עלי לציין שישראל ב. לא ספר לי על דבר המקרה שקרה לנחום,
אך עכשיו כבר שמעתי, אדם משתנה במשך זמן קצר מאוד או לטובה, או לרעה.
כאן בתל-אביב, אנחנו לא עושים, לא נשפים, ולא אספות כפי שעשינו בעבר. התיעצתי
עם כמה חברים, והכרזנו בין כל חברי אגודת חובבי קולנוע לא לערוך בזמנים רעים
אלה שום שמחה, ושום מסיבה מיוחדת. בזמנים אלה, עת נרצחים עשרות למען המולדת
אין באפשרותנו, בתור יהודים, ובתור אנשים בכלל, לא לשמוח כפי ששמחנו אז.
כמובן שאנחנו הולכים לקולנוע, ומסבירים כל מיני דברים אך באפן מיוחד אין לנו שום
פעולות. החברה בעיר כרגיל עלי לומר; מפונקת, ואנו כלנו מפונקים.
אנו נפגשים עם נערות, לעתים לא ביותר קרובות. רציתי לציין שגמרתי את כל היחסים
שלי עם אהרון, אתה בודאי זוכר אותו, והוא רק גורם לי צרות כמו דנצוגר ולכן
כבר שבועיים שאינני מדבר עמו.
מיכאל, הייתי מעוניין לדעת מתי תוכל בערך, או מתי אתה
חושב לקבל חופשה קטנה, אבקשך לענות לי על כך בהקדם. מסור דרישת שלום לירושלמי מ.
לפי הידיעות שאני מקבל משפיה, החיים שם בין הערבים, והיהודים בסדר גמור,
מבלי כל תגרות כלשהן. המצב בביתי לא ביותר טוב, במשך הזמן האחרון נכנסו
אלינו אל המטבח, ואל המרפסת 4 כדורים. שחדרו דרך קירות אחדים. בלילות
לפעמים מגיע המצב עד כדי כך שקשה להרדם, מרוב היריות, וההתפוצצויות.
וקשה לפעמים לעצום עין במשך חצי לילה. ובזה אסיים הפעם, ואאחל לך
כל טוב, ולעת עתה שלום רב, וברכה!
אני מחכה לתשובתך
ידידך הנאמן ישראל סטרוקובסקי