בשל פקודת הממשלה מיכל פוחצ'בסקי כותב מכתב קצר לבתו אפרת ולנכדיו. הוא מאחל שנה של שלום ושל חזרה לארץ. הוא שמח עם מכתבה של נכדתו ומבקש כי גם נכדו יכתוב לו. אלישיב, איינה של אפרת, מוסיף גם הוא פסקה למכתב.
מכתב זה הוא חלק מאוסף המכתבים של משפחת פוחצ'בסקי.
אפרת בן–כהן לבית פוחצ'בסקי וצבי בן–כהן התחתנו בשנת 1923. לזוג נולדו שני ילדים; גדעון משה בשנת 1924 ורות בשנת 1927. בשנת 1939 נסעה המשפחה לארה"ב לבקר קרובי משפחה. בחודש מאי של אותה שנה הצטרפה איטליה לגרמניה והמעבר האזרחי לארץ ישראל דרך הים התיכון נסגר. צבי הצליח להגיע ארצה באונייה האחרונה, אך אפרת ושני הילדים נשארו בפילדלפיה ואחר כך בניו יורק. תחילה שהו השלושה אצל קרובי משפחה ובהמשך שכרו חדר בדירה שהייתה משותפת לכמה משפחות. בתקופה זו הצליח צבי להעביר למשפחתו רק סכום כסף מוגבל ואפרת עבדה באופן לא חוקי כתופרת והרוויחה מעט. לאחר שנתיים הבינו כי המלחמה מתארכת והתירו לפליטים בארה"ב לקבל רישיון עבודה. אפרת החלה לעבוד באופן חוקי והרוויחה יותר, אז יכלו אפרת והילדים לעבור לגור בדירת רכבת. למרות הקשיים הכלכליים הצליחה אפרת ליצור לילדים בית מסודר וחיים יציבים, הם למדו בתיכון ובקיץ היו במחנות קיץ של "הבונים" ואחר כך של "בית"ר". לאחר סיום לימודיו בתיכון התגייס גדעון משה לצבא ארה"ב ובשנת 1944 נהרג בגרמניה, כמעט בן 20 היה בנופלו. בקיץ 1945, לאחר קרוב לשש שנות שהות בארה"ב, חזרו אפרת ובתה ארצה באונייה הראשונה שהסיעה אזרחים לאלכסנדריה, ומשם המשיכו ברכבת לישראל.