יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם סיפור רקע
מיכל משיב לאפרת בתו על המכתב המרגש ששלחה לו ומספר לה על החברים והמשפחה.
אפרת בן-כהן לבית פוחצ'בסקי וצבי בן-כהן התחתנו בשנת 1923. לזוג נולדו שני ילדים: גדעון משה בשנת 1924 ורות בשנת 1927. בשנת 1939 נסעה המשפחה לארה"ב, לבקר קרובי משפחה. בחודש מאי של אותה שנה הצטרפה איטליה למלחמת העולם השנייה והמעבר האזרחי לארץ ישראל דרך הים התיכון נסגר. צבי הצליח להגיע ארצה באונייה האחרונה אך אפרת ושני הילדים נשארו בארה"ב , קודם בפילדלפיה ואחר כך בניו יורק. תחילה שהו השלושה אצל קרובי משפחה ולאחר מכן שכרו חדר בדירה משותפת ל4-5 משפחות. בזמן זה צבי, שהיה בראשון לציון, יכל להעביר רק סכום כסף מוגבל למשפחתו ואפרת עבדה באופן לא חוקי כתופרת והרוויחה מעט. לאחר שנתיים, עם ההבנה כי המלחמה מתארכת, הותירו לפליטים בארה"ב לקבל רישיון עבודה ואפרת החלה לעבוד באופן חוקי והרוויחה יותר, בשל כך
אפרת בן-כהן לבית פוחצ'בסקי וצבי בן-כהן התחתנו בשנת 1923. לזוג נולדו שני ילדים: גדעון משה בשנת 1924 ורות בשנת 1927. בשנת 1939 נסעה המשפחה לארה"ב, לבקר קרובי משפחה. בחודש מאי של אותה שנה הצטרפה איטליה למלחמת העולם השנייה והמעבר האזרחי לארץ ישראל דרך הים התיכון נסגר. צבי הצליח להגיע ארצה באונייה האחרונה אך אפרת ושני הילדים נשארו בארה"ב , קודם בפילדלפיה ואחר כך בניו יורק. תחילה שהו השלושה אצל קרובי משפחה ולאחר מכן שכרו חדר בדירה משותפת ל4-5 משפחות. בזמן זה צבי, שהיה בראשון לציון, יכל להעביר רק סכום כסף מוגבל למשפחתו ואפרת עבדה באופן לא חוקי כתופרת והרוויחה מעט. לאחר שנתיים, עם ההבנה כי המלחמה מתארכת, הותירו לפליטים בארה"ב לקבל רישיון עבודה ואפרת החלה לעבוד באופן חוקי והרוויחה יותר, בשל כך עברו אפרת והילדים לדירת רכבת. הם נשארו בארה"ב בסך הכל כ-6 שנים וחזרו בקיץ 1945 באונייה הראשונה שהסיעה אזרחים לאלכסנדריה, ומשם ברכבת לישראל.
למרות הקשיים הכלכליים, אפרת הצליחה ליצור לילדים בית מסודר וחיים יציבים, הם למדו בתיכון ובקיץ היו במחנות קיץ של "הבונים" ואחר כך של "ביתר".
לאחר סיום לימודי התיכון, התגייס גדעון משה לצבא ארה"ב ובשנת 1944 נהרג בגרמניה, כמעט בן 20.
ארועי התקופה
כתב היד
[1]
ראשון לציון, יום ד', י' אייר תשד
לבתי אפרת ונכדי שלום
יקָרי
מכתבך היוצא מהכלל שפנית
ישר אלי, בלי עקיפין כרגיל, אף שאין
בזה הבדל כמובן, אבל בכל זאת, הלא
לכל מנורה חשמלית יש לה כפתור הנגיעה משלה, להצית אותה מחויבים לנגוע דוקא
בכפתורה אף כי אפשר להצית עשרות
מנורות יחד בנגיעה בכפתור אוניברסלי,
וכן בקראי את מכתבך זה הרגשתי כי
ניצוץ חשמלי נגע בנימי לבי ונעשה לי כל
כך חם ונעים, עד שהחלטתי לשלח לך
מדה כנגד מדה.
גם המצאת רותי בדבר השמות שמכינה
לפרי בטנה לעתיד לבוא מראה לי על בגרות,
האדם כעץ השדה אשר יעודו בחיים לשמור
על קיום המין, הבה נקוה לראות בהתגשמות החלום.
[2]
על דבר מה שמספר החייל המשוחרר מר גרב
בהתענינותו בזמנו על חיי המזיק הקפניידוס
ושאני עזרתי לו בחיפושיו, בשרשי השקדים,
זה דבר מקובל על הלב. כי מצא מין את
מינו. אך לדאבוני אינני זוכר את המאורע.
ואת האיש הראוי להתכבד ולהרשם בין
משפחת האדמה הארץ ישראלית.
את מכתבה של ידידת משפחתנו [?]
של לאה-סיפרין קראתי בעונג רב ובפרט
על לשונה העסיסי כיאה לאחת ממשפחת
שליט שהצטיינו מדור המדבר, אבל למדבר
לא היה מזל שיהפכוהו במרצם ובכשרונם
לגן רוה, הכל תלוי במזל. אגב את
מכתבה ישר אלי עוד לא קבלתי זה גם
כן מזל.
הגברת קורלנד בת גרף מזכרון אני
מכיר היא היתה בילדותה וגטרינית,
וגם את הקורלנדים מזכרון יעקב הכרתי
היטב מהמתישבים הגנטלמניים והמצטיינים.
ובבית גרף התאכסנתי הרבה פעמים בבקרי
[3]
את זכרון יעקב ערש בחרותי, בימי ילדותה,
ועל שכמי נשאתי את עצי הבנין מהמרכז
שעל יד בית הכנסת, עד לקצות המושבה
משני עברי הרחוב שארכו יותר מקלומטר,
ללא דרך, בין סלעי המגור, ואבני נגף שהכשילו
את רגלי, ונפלתי תחת כובד המשא, לא פעם
ולא שתים, אבל יסורים של אהבה אלה חיסנו
את רוחי, ואת גופי, ואת מרצי, להגיע לגבורות.
בפגשך את מר ליב יפה, לא מסר לך כי
ביום חגיגת היובל לחג הגבורות של מנשה
מאירוביץ, שהיה בבית הספר בראשון לציון,
שמח מאוד לקראתי להפגש עמדי, והחליף
עמדי בהרבה זכרונות החקוקים במוחו,
מהימים ההם, שהיה מבקר תמידי בגינת
ביתנו, ועל הספסלים הארוכים רקם את
חלומותיו, על עתיד בנין ארצינו, אם תפגשי
אותו תזכירי לו את הימים ההם.
ולבסוף אמסור לך אפרת, תפקיד, לנשק את
הילדים – המבוגרים בשמי, ואת מנתך תקבלי
מהם, ואני מבטיחכם להשיב לכם עם הוספה.
אביכם העומד על המצפה
מ' פ'
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
