[1]
ראשון לציון יום א, ג" דחה"ס הראשון לאוקטבר שנת תרנ"ן
לבני היקרים והחביבים ברכת החג.

את מכתבכם מניו-יורק קבלתי בערב חג הסוכות כאשר נכנסתי
פרשתי כבר את המפה הלבנה בתוך סוכתי המסורתית,
החמשים וארבע למספר בארץ האבות – , ובזה הרגע נזכרתי
בכם שבודאי יש לכם געגועים לכפות התמרים הסוככים
עלינו בארצנו הברוכה. התפלאתי באמת שאחרי שלחי לך
אפרת את המען של השורים נתקבל מהם שנה טובה עבורֵך
איזה ימים רק לפני מכתבכם אבל לבסוף הבנתי כי חפצת
לעשות להגברת שור הפתעה לבוא לפתע פתאום לביתה
מבלי להודיע לה במכתב קודם. ענין נסיעת צבי ששמעתי
עליה מפי מיכל לוין עוד כשבועיים קודם המכתב עורר בנו
פחד אך מדברי מכתבכם נראה שהפקפוק יתגבר ותדחו
את הנסיעה המסוכנת ובאמת אין כעת שום נחיצות להעמיד
את הנפש בסכנה. אין לו לצבי כעת כפי הנראה מה למהר
עסקי הבנקים משותקים בכל אופן, והפרדסנות מוקפת בסימן שאלה,
יחכה עד יעבור זעם. לעת עתה חיינו פה מתנהגים בכבדות
מפני חוסר משחה לגלגלים, אין לנו ברירה אחרת רק לקוות שהכל יעבור
בשלום. אפרת יקירתי זוכרת את כמה צחקת מדרישת הועד
הלאומי שחפצו היה לעצור השנה מנסיעות טיול סרק. וכעת
מאות משפחות בארצנו בוכות ותולשות שערות ראשיהם מאין ידיעה
מחלקי משפחתם שיצאו על אף ההזהרות חוצה לארץ. וכעת נוסדו
פה ועדים אמודאים לצלול בים הדם ולחפש את שרידי החרב
[2]
ולהשיבם בכל הון ארצה, לפי שעה רק יחידים שבו בעירום
ובחוסר כל. רק הודות לעזרת הקונסולים הבריטיים שנתנו להם
להוצאת הדרך הביתה. ועל זה יזכרו לטוב. האם יהיה זה למוד
לימים הבאים? מסופקני.

אני מאחל לנו שישוב השלום על כנו ונתראה שוב חיים ושלמים.
מסרו שלום לכל מכיריכם ידידכם וקרוביכם מהישיש המצפה
לגאולת עם ישראל ממצוקותיו.

אביכם מ" פוחצ'בסקי