[עמ' 1]
גבעת השלושה 9/10/1935
שלום סשה יקירי!
כבר זמן ממושך מאוד שלא כתבנו איש לאחיו. אף
צורת אות. יש מנהג בישראל ואבא שלנו שומר עליו מאוד
וזהוא לפני ראש השנה לאחל כל מיני ברכות. אני אינני
חסיד של שיטה זאת כי אני יכול להתקיים גם בלי ברכות
אבל כוונתי היא שלכל הפחות פעם בשנה צריך להיזכר
שיש לי באיזו שהיא פינה על כדור הארץ אח שחייו מעניינים
אותי ומאוד רציתי לדעת מכל הנשמע אצלו ובכדי
לאפשר את זה יש הכרח לכתוב ויש רצון כביר
גם לקרוא. ולכן אהיה הראשון.
לפני זמן קצר שלחו לי מהבית מכתב שלך מיום 29.7
בו אתה מברך את הורנו לרגלי חתונתי. אני
חושב שהיית יכול לנצל את ההזדמנות הזאת בכדי
לכתוב גם לי אולם לא עשית זאת. והנני צריך
להסתפק במכתבך שלא נשלח לפי כתובתי ובזה הנני
מודה להורינו היקרים שאיפשרו לי להיוודע במקצת מהנעשה
אצלך. אני בטוח שגם אליך כותבים הורינו אודותיי
אבל יש הרבה מה להוסיף בייחוד אחרי מכתבך
זה שראיתי בו כי אתה אולי היחידי מהמשפחה שלנו

[עמוד 2]
שמבין אותי, למרות זה שהנך מתנגד לזה ואינך
חושב את החיים האלה שמתאימים לך. לא אנסה גם
להוכיח לך את ההפך מזה מכיוון שגם אני חושב
שהדרך הזאת היא לא לכל בן-אדם כי לא כל אחד
יימצא בה סיפוק. אותי החיים האלה מספקים ואלה
הן הסיבות, בחיים האלה אפשר למצוא תוכן ז.א.
אני אינני עובד בכדי למלאות את הקיבה כי
יש לי גם מטרות אחרות שממלאים את כל חיי. אינני עוסק
פה בעניינים ציבוריים אינני חבר בההנהלה כי מצאתי
לי שדה פעולה רחב בעבודה במקצוע שלי. אין לך מושג
איזה סיפוק שיש לי כשאני יוצא לשטח, אדמה בתולה
שלא נעבדה מאות ואולי אלפים שנים, והנני הופך
את האדמה הזאת ואני יודע שאחרי יבואו עוד עשרות
פועלים ובעבודתם יעשו מהשממה הזאת גן עדן שהופך
את כל הסביבה למקום פרנסה לעשרות משפחות של
פועלים. (כמובן שהבורגנים נהנים יותר מהעובדים אבל
במשטר הקיים בעולם צריך להסתפק גם בזה). לפני שנה
וחצי קיבלנו מהקרן הקיימת 1000 דונם קרקע וכשיצאתי
לחרוש אותה בפעם הראשונה הרגשתי שהנני יוצר דבר
גדול וחשוב לא רק לקיבוץ ולא"י כי אם לכל העולם

[עמוד 3]
התרבותי כי בעמלי הקשה הנני הופך מדבר שממה
לגן פורח, האם יש בזה פחות תועלת מהמצאת
מכונה חדשה המשעבדת עוד יותר את הפועל ועושה
גם ממנו מכונה, אוטומט. יכול להיות שאני מפריז
כי מה ערך כל זה בהשוואה עם המצאה הכי קטנה של אדיסון
אבל הרבה אדיסונים אינם, אנשים כאלה נולדים
פעם במאות שנים. ואף תחשוב שכל העבודה הזאת
היא לשם שמיים ואת שכרי אקבל בגן העדן.
לא ולא אנחנו מעוניינים ושואפים להרוויח
יותר משרוצה זאת בורגני או קרייריסט. אבל יש
הבדל בכל זאת כשאני שואף להרוויח יותר, אינני
עושה זאת בכדי שאוכל להתעשר ולחיות חיי עושר
כי אם בכדי ליצור עוד מקום לעבודה בשביל עולה נוסף.
אחד מתפקידינו העיקריים הוא קליטת עליה ולאפשר
עליית אחד מהאלפים המתדפקים על שערי הארץ לדבר
גדול נחשב בעיני. כמובן אם יבוא בינינו איש זר
הוא לא יראה ולא ירגיש כל זאת מכוון שכל
ימות השנה לא חושבים על זה ומשתדלים לעבוד מה
שיותר קץ מחכים בכיליון עיניים לשבת, ליום הבטלה,
אבל לפעמים בא יום והמוח מתחיל לעבוד והינך חושב

[עמוד 4]
למה לי כל זה האם לא יכולתי להסתדר כמו שהסתדרו
אלפים בחורים כמוני מבלי שיצטרכו לעבוד קשה
ואז ברגעים כאלה אתה נותן לך דין וחשבון מלא.
על כל חייך, ומעשיך והינך מברר לעצמך את תפקידך
ואז מתברר לך טוב עשיתי. זוהי הדרך הנכונה
ואין דרך אחרת שתספק אותך יותר וזה נותן
כוח ומרץ להמשיך בעבודה.
נדמה לי שהסברתי לך במקצת את מהלך מחשבותיי
מה שנוגע לחיים היום יומיים זה לא כל כך מעניין.
[תדע] לך כבר הנני בעל משפחה אך גם זה לא
משנה את החיים החיצוניים בקיבוץ בכל זאת
כל בן-אדם אפילו בקיבוץ משתנה במקצת כשהוא
מתחתן. משתנה היחס לחיים, הנך מתקשר לחברה
בחיים, לבית (אצלנו מושג זה מהווה חדר קטן), חולפים
אי אלה הרגלים ואחרים מופיעים במקומם.
אגיד לך את האמת שהמכתב שלך הדהים אותי
במקצת כבר ממכתבך האחרון שקיבלתי לפני שנה.
ראיתי שהנך עומד על פרשת דרכים ומחפש דרך,
ראיתי שהלימודים בשבילך אינם אידיאל אינם מטרה.
אלא אמצעי בשביל מטרה שעוד טרם ידוע לך, היית

[עמוד 5]
עייף אז מהחיים שלך כי שאפת לצאת למרחב החיים
הנקראת פעולה כי רק זה יכול לספק אותך אבל
הייתה קשור כי צריך אתה לגמור בלימודים שהתחלת.
אבל אז לא היה לי כל ספק שבחרת לך לשדה פעולה
את ארץ ישראל אינני מתכוון דווקא לקיבוץ כי יש
גם חיים ופעולה מחוץ לקיבוץ. עכשיו אני רואה
שגם במובן זה הנך עומד על פרשת דרכים כי
כותב אתה שאת הישן עזבת ולדרך חדשה עוד
טרם הגעת וזה דבר חדש בשבילי שעוד לא
הבינותיו כהוגן. מובן בשבילי שהתייאשת קצת
בציונות, בא"י וזה מסיבה זו שיצאת לאירופה לארץ
חדשה עם מפעלים גדולים ואולי הכרת מקריאה
את המפעל הגדול ברוסיה ובהשוואה עם המפעל הקטן
בא"י הקטנה נדמה לך זו האחרונה לאפסות שאין
לה כל ערך בעולם ואין כל היגיון לטפל בזה.
אולם דע לך שבהשוואה עם האפשרויות האובייקטיביות
שלנו ושל ארץ אחרת הרי המפעל שלנו פי אלף יותר
גדול מבכל ארץ אחרת. כי מלבד זה שפה הופכים
מדבר שממה לגן פורח ויוצרים יש מאין. יוצרים
פה גם חיים חדשים על יסודות בריאים בייחוד

[עמוד 6]
מעמד הפועלים בכל דורותיו בקומונה בקואופרציה
וכל צורות אחרות של שיתוף, שיכולים
לשמש דוגמא לארצות ועמים אחרים
ואפילו לרוסיה המועצתית שלמרות המהפכה
הגדולה שעלתה בכל כך הרבה דם לא
הגיעה עוד לזה מכוון שכל בן אדם
כשהוא לעצמו לא עשה עוד את המהפכה
בחייו הוא ויש לו עוד אותו הרצון לחיים אינדיווידואליים
מבלי להתחשב עם זולתו ועל חשבון
זולתו כמו שהיה לכל בורגני לפני המהפכה.
אינני יכול להגיד שפה אין זה לגמרי, אולם
אני בטוח שבמידה הרבה יותר קטנה כי כל
איש שעלה ארצה עשה בנפשו הוא קודם מהפכה
וויתר למפרע על כך הנוחיות שלו לטובת הכלל
והסכים לתת עצמו לטובת המולדת וזה מעלה
את האדם למדרגה תרבותית גבוהה ולא
לחינם אמר מי שאמר ש"ניצח זה מי שניצח את עצמו".
במכתבך הנך כותב שהתקופה הזאות של עמידה
על פרשת דרכים היא תקופת מעבר שמוכרחה
לחלוף ולכן עצתי היא שתדון ותחשוב הרבה

[עמוד 7]
על הדרך בה תבחר והעיקר אם היא ת[לך]
איתך לאותה המטרה שאתה שואף כי הרבה
דרכים לפניך אבל לא כל אחת מובילה למטרה.
כדאי מאוד במקרה זה לנהוג לפי השיטה שבעתים
תמדוד ופעם תחתיך.
נדמה לי שהפעם תספיק הפילוסופיה. אני מבקש
ממך מאוד מאוד שתענה לי על מכתבי כי לא
ייתכן שאנחנו שהיינו כל כך קרובים איש לאחיו
נפרד כל כך עד שאחד לא ידע ולא כלום מהשני.
אני מקבל ידיעות אודותיך מהבית על דבר מצב
בריאותך, לימודיך ובחינותיך ולך בטח כתבו
שהתחתנתי אבל זה לא מספיק. רצוני להכירך
טוב, לדעת את השקפותיך ומאווייך כי הרי אחים
מבוגרים אנחנו ואם יש בדעתנו להתקרב
יותר אין לנו דרך אחרת רק להכיר את
רעיונותיו ושאיפותיו של השני. עכשיו אתה פנוי
מלימודיך ובנקל תוכל להתגבר על העצלנות אם
יהיה לך רק הרצון לכתוב לי ואם לא תדחה
זאת מפעם לפעם.
בלה דורשת בשלומך, אולי גם היא תכתוב לך.
הנני דורש בשלום מישה אם יש לו קצת זמן ורצון
יכתוב גם הוא, ותבקש אותו בשמי שימריץ אותך לכתוב
שלום רב לך,
שלך חנוך.