סיפור רקע
נחמה פוחוצ'ובסקי ובעלה יחיאל מיכל פוחוצ'ובסקי נמצאים בקיבוץ קריית ענבים. נחמה מתארת לילדיה ולבני זוגם את המתרחש בחייהם. יחיאל מיכל סובל מבעיה רפואית, אך היא אינה מונעת ממנו מלהדריך את בני הקחבוץ כיצד יש לטפל בגפנים. הוא עובד קשה ולמרות זאת מרגיש "כאלו הזמין לו הקב"ה את הגן עדן בעולם הזה". נחמה מספרת כי היא בעיקר קוראת וכותבת. היא מספרת על החורף הקשה בקיבוץ ועל קבוצת החלוצים החדשה שהתיישבה בקרבת הקיבוץ. היא מהללת ומשבחת את אנשי הקיבוץ ואת החלוצים החדשים. השליחות של יחיאל מיכל בקיבוץ עיכבה את נסיעתם לטבריה לצורך טיפול רפואי. נחמה דואגת לשלום ילדיה כיוון שלא קיבלה מהם מכתב ומשיאה עצות לבנה העוסק בחקלאות באזור ראשון לציון.
למשפחתה ומספרת על העבודה הקשה של אבא (מיכל) בשדות, שעל אף הקושי הפיזי והעבודה המרובה נחמה דואגת לטפל במיכל ודואגת לשלום משפחתה שלא קיבלה מהם מכתב זה
למשפחתה ומספרת על העבודה הקשה של אבא (מיכל) בשדות, שעל אף הקושי הפיזי והעבודה המרובה נחמה דואגת לטפל במיכל ודואגת לשלום משפחתה שלא קיבלה מהם מכתב זה זמן מה.
בשנות העשרים של המאה ה־20 ניסו חברי קיבוץ קריית ענבים לגדל גפנים, אך ללא הצלחה. הדבר הוביל לקושי כלכלי והם ופנו לרשויות בבקשה לעזרה. אחרי שעזרה כספית לא הצליחה לעזור להם להשתקם, הקימו הרשויות ועדה שתבחן את המצב. לקיבוץ הגיעו שלושה חברי הוועדה, בהם מיכל פוחצ'בסקי. שניים מחברי הוועדה חשבו כי יש לפזר את חברי קריית ענבים בין הקיבוצים האחרים, אך מיכל חשב שהקיבוץ יכול להצליח. הוא ונחמה נשארו בקיבוץ כמה חודשים, והוא הדריך את החברים בעבודה בכרם.
מכתב זה הוא אחד מן המכתבים שכתבו נחמה ומיכל מקריית ענבים לאפרת, בתם, ולצבי, חתנם, שהתגוררו בירושלים.
נחמה ויחיאל מיכל פוחוצ'ובסקי היו מחלוצי העלייה הראשונה.
נחמה פוחצ'בסקי לבית פיינשטיין נולדה בבריסק דליטא (היום ברסט בבלרוס) בשנת 1869. הייתה מחלוצות ראשון לציון, סופרת, אשת ציבור ולוחמת למען זכויות נשים וקבוצות מוחלשות. בעבודתה הציבורית ובחייה הפרטיים עזרה לאנשים רבים. הייתה האישה הראשונה שנבחרה למוסד שלטון עירוני – ועד המושבה של ראשון לציון – בשנת 1919. ביתה היה הבית השני במושבה שדיברו בו עברית בלבד. שלשה ספרים מכתביה יצאו לאור: אוספי הסיפורים "ביהודה החדשה" ו"בכפר ובעבודה", והרומן "במדרון" שיצא לאור עשרות שנים לאחר מותה.
יחיאל מיכל שלמה זלמן פוחצ'בסקי נולד גם הוא בבריסק בשנת 1863. עלה ארצה בשנת 1885 ובזמן שהותו בארץ פנה לראש הקהילה היהודית בבריסק בבקשה לשידוך. לאחר התכתבות ביניהם נעתרה נחמה לשידוך, ובשנת 1889 התחתנו, והיא הצטרפה אליו לראשון לציון.
מיכל פוחצ'בסקי היה מדריך חקלאי במושבות מטעם הברון רוטשילד. לאחר מכן היה איכר עצמאי בראשון לציון ומדריך חקלאי בהתנדבות. הוא אף כתב מאמרי הדרכה בנושא ודפי זיכרונות. כתביו התפרסמו במשך השנים בחלקיות, ובשנת 2013 אוגדו לספר 'מהתם להכא – סיפור חיים של עובד אחד', שיצא בהוצאת יד בן צבי.
למיכל ולנחמה נולדו ארבעה ילדים, אך רק שניים מהם שרדו את גיל הינקות – עשהאל פוחצ'בסקי 1893–1970, ואפרת בן-כהן לבית פוחצ'בסקי 1898–1992.
בשנת 1923 התחתנה אפרת עם צבי בן-כהן. צבי נולד בעיירה צ'רנוב בפלך חרסון שבאוקראינה בשנת 1889. בשנת 1907 לאחר שהוריהם נפטרו ואחיהם הגדול היגר לקנדה, היגרו צבי ושתי אחיותיו לפילדלפיה שבארה"ב. בשנת 1918 עלה ארצה עם הגדוד העברי. היה סוחר, בנקאי וחקלאי, חבר ומנהל בארגונים חקלאיים ובארגונים של המושבה ראשון לציון. צבי נפטר בשנת 1956.
ארועי התקופה
כתב היד
[עמוד 1]
קרית ענבים יח שבט תרפד
ילדי היקרים צבי עשהאל אפרת ועדה
בכתבי לכם ביום השני לא פללתי, שעד היום לא נהיה
מוכנים לנסיעה. הזמירה בכרמים לא נגמרה מסבת הגשם
וחוץ מזה באו גפנים מחו"ל לנטיעה ואבא יצטרך להראות
להם את אופן הנטיעה שלו ויום נסיעתנו […] נוכל
בשום אופן.
מכם לא היה לי כל ימי השבוע שום מכתב, מובן שהדבר
הזה גורם לי הרבה דאגה: מהי הסבה? הקרה דבר מה
החולה מי שהוא? מחשבות נוגות עולות על לבי והייתי רוצה
כבר להיות בבית אבל לעזב פה את אבא מבלי לסדר את
נסיעתו לטבריה הלא אי אפשר. הוא גם ככה משתמט
מהנסיעה. כאן שהשלפחיות עם מים חמים, שאנו שמים בשביל
להקל עליו את הכאב, מעיז הוא לחשב למנוע את עצמו
מנסיעה, אבל בשום אופן אני לא אסכים לזה. מחיבים להשתדל [להקימו]
על רגליו ויפטר מסבלו.
בלילה העבר היתה סערה נוראה. חשבנו שהרוח […]
את הבנינים ויעקרם ממקומם. אני כל הלילה חשבתי [עלייך]
אפרת את לא סובלת את הרוחות
[עמוד 2]
2
ודי [וודאי] לא ישנה כל הלילה בודי ]בוודאי] גם כן [את] חושבת אודותנו – מה אנו עושים כאן
[בסערה] זו? בחדר של הצעירות לא היה כל כך נורא בחדר של אבא היה הרבה
יותר גרוע. שם אין תקרה והקירות אינם מטויחים. אבל עבר הכל בשלום.
מצב אבא בין הצעירים מפליא אותם הוא כל כך עליז ושמח, כה טוב מרגיש
את עצמו ביניהם, כאלו הזמין לו הקבה את הגן עדן בעולם הזה. ובשבילי זה
נצחון גמור, כי היו שנים שהוא לא האמין בכחות אחינו הצעירים, חשב
הישוב מחיב להבנות ע"י זרים, הקול קול יעקב והידים שתהינה ידי עשו. זה
גרם לי הרבה ענויים בחיים, וקשה היתה מלחמתי. וכעת אין די מלים בפי
לתאר את חדות נצחוני, כשאבא רואה את עבודת "ידי יעקב", מאמין בעתידם
ובכל שארית כחו ומרצו רוצה לסיע להם בהתבצרותם בפנת שממה זו בין
הסלעים הנצחיים. כשאני מתהלכת ביניהם רואה את החלקות הקטנות ככף איש
הן, הן לבד המסגלות לחרישה לזריעה לעבוד, ורואה את החבה ואת [המסירות]
בה מעבדים את אמות אדמה אלה ומאמינים להבנות עליהן, כשרואה את אימת ההרים
גודל יופים, יש שנדמה לי כי רוח אלהים מתהלך במקום הזה ולוחש משהו
עתיק יומין ע"ד [על דבר] עברו וע"ד עתידו.
[עמוד 3]
[הכלם] בבית בריאים […] ההולך הכל כשורה ומה
עם אדמת הטבק? אם האדמה הקרובה אצל נחלת יהודה לא
הושגה, אל [תתרחק] הרבה ותטע יותר טוב על החלקה
שחרשתם באדמת סרפנד. היא היא היתה […] וחרישת
החורף בזמנה בערך וגם סביב לה חלקות טבק. הלא
זה יתרון גדול. מה שנוגע לקרקע כאן [אין] ברירה, אבל
לכם יש ברירה ולמה ת[סתכנו] כל כך?
בריאים הילדים? אני כל כך מתגעגעת להם!
מה עושה אמא? האם לא חסר לה כלום? איך אסתר.
בבית מבשלים רק מאכלי חלב והיא הלא אינה אוהבת
תאכל נא אצל עדה צהרים ואני אתחשבן אתה אח"כ.
ההתחיל עשהאל – במשתלות? אשר עם הזמירה
ההספיקו בה.
שלום לכלכם מאת אמכם
לסוביל אסתר דוד וכל השואלים
עלי תמסרו שלום.
המבקרת אותך מרים אפרת?
הגברת רבינוביץ?
[עמוד 4]
אני איני נוקפת אצבע חוץ מכתיבה ביום וקריאה בערב.
[חברות] טובות מקריאות לי לעתים. אני שוכבת
במטה ותיכף נרדמת כדרכי.
על ההר לצד הרפת התישבה השבוע
קבוצה חדשה מהשומר הצעיר 14 צעירים
7 צעירות. קרן הקיימת נותנת
להם עבודה ביעור כאן. אני ואבא עשינו
להם לפנות ערב בקור. איזה נוער
נחמד איזה עדינות, איזה יופי, רוח
אצילות של ישראל סבא שורה עליהם.
ישנס אלוהים את מתניהם בעבודתם
הקשה בבנין הארץ ובכבוש ההרים
הנ"ל
ליעדע מוטטער ליידער
נאך מיכל מית זכון ארבייט נט
פערטיג אונד איך
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
גלריה
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת