אוֹצָרוֹת
1948 06 ביוני

עדית וייס רמת גן פורסם על ידי מערכת אוצרות

כתב היד

6 דפי המכתב

סיפור רקע

עדית כותבת מארץ ישראל לאחותה תרודה השוהה בצרפת. לאחר שעברו את כל טלטלות מלחמת העולם השנייה, דרך ההפלגה לארץ באונייה "אקסודוס", החזרה לגרמניה למחנה עקורים והעלייה לארץ - השתקעו עדית ומונצו בעלה ברמת גן. במכתב מספרת עדית על חוויית ההתאקלמות הראשונית שלהם במשכנם החדש.
המכתב והתרגום באדיבות המשפחה.

עדית כותבת מארץ ישראל לאחותה תרודה השוהה בצרפת. לאחר שעברו את כל טלטלות מלחמת העולם השנייה, דרך ההפלגה לארץ באונייה "אקסודוס", החזרה לגרמניה למחנה עקורים והעלייה לארץ - השתקעו עדית ומונצו בעלה ברמת גן. במכתב מספרת עדית על חוויית ההתאקלמות הראשונית שלהם במשכנם החדש.
המכתב והתרגום באדיבות המשפחה.

ארועי התקופה

1940
1949

כתב היד

עמוד 1/6

6/6/48
בס"ד

תרודה יקרה
מינואר לא כתבת כחמישה חודשים, לא יכולה לדמיין מה איתך מקווה שזה רק עצלות.
קראתי היום בעיתון, שהדואר בפריז חזר לתפקד, אני מנצלת את זה.
מפסח יש לנו דירה קבועה. הריהוט מיטה כפולה בלילה, שולחן מטבח שני שרפרפים מקש, מדף נחמד ושמיכה שמכסה על מדף כלים. במטבח יש לנו שתי פתיליות מנפט, הבישול בחשמל יקר, אבל אני לא מוותרת על תנור וברגע שאוכל אקנה כי הפתילייה די מסריחה.
קנינו ארגז קירור בסכום של עשרים לירות. די יקר אבל בלי זה אדם לא יכול לחיות כאן, כעת אני צריכה לסדר גם את השיניים שלי 35 לירות, הרבה כסף. מונצו מרוויח 2 לירות ליום ואם אני מאוד מתוכננת זה מספיק ליום אחד. אני מצטערת שאני לא יכולה להרוויח כי זה היה מקל.
יש כאן מלחמה רצינית, אנחנו במקום די שקט שומעים מעט. מדי פעם פצצה כזו או אחרת אבל את יודעת שאנחנו לא נבהלים מזה. במי שזה כן פוגע הוא הורג אבל אני לא יודעת לפחד. מקווה שבקרוב יהיה לזה סוף…
אדי נני מגיעה פעם בשבוע, היא מסכנה כל השבוע לבד. השבוע דאגנו בגלל בובי החביב…הוא היה בין הראשונים שהתגייס לצבא והוצב בכפר עציון. מהעיתון ודאי קראת שזה המקום הראשון שהותקף על ידי הערבים ולנו לא היה שום מידע ממנו, בשבוע שעבר הגיע מידע על הפצועים ובובי מופיע כפצוע. הוא פצוע ברגל ונמצא בבית לחם בשבי הערבי נקווה שמהר יחזור בריא.
הנצ'י ובובו (אח של בובי) נמצאים בירושלים וכבר שלושה שבועות לא קיבלנו ממנו מידע, המצב שם קשה האוכל מועט…אין בכלל מים…קטה והמשפחה בינתיים בסדר הם רחוקים מהמלחמה.
יכול להיות שאדי נני – תיסע לכמה ימים לחיפה לקטה כי את הבת הקטנה שלהם (רבקה) היא מכירה רק מתמונות עד היום אי אפשר היה לנסוע לשם.
מרדכי היה שם בפסח למספר ימים. היום הנסיעה כבר לא מסוכנת. גם אדי נני תיסע… גם ארנה כבר התגייס כי עד גיל 35 צריך להתגייס הוא נמצא בינתיים קרוב נקווה שלא יתרחק… שטרפלד מישקה גרים ממולנו, מישקה התגייס בשבוע שעבר לחזית, יוקי לבד, מתפללים שהמלחמה תיגמר מהר וכולם יחזרו מהר בשלום…
מפיני קיבלת מכתב? מה היא עושה איך היא. אדי נני דואגת לה, היא כתבה במכתב האחרון שהיא הייתה אצל רופא בפשט כי הלב שלה לא בריא, וגם לגבי המפעל… אבל בינתיים לא ברור איך יחיו.
לפיני החמודה מתאים חיים ללא דאגות אבל כנראה אין לנו בעולם מקום שבו נוכל להבטיח לנו חיים ללא דאגות.
מחכה למכתב ארוך ממך עד אז נשיקות, וכשיהיה כאן שקט מחכים שתבואי לבקר לא עסק גדול בשבילך נסיעה קטנה בעולם על פני הים.
נשיקות עדית

עמוד 2/6
עמוד 3/6
עמוד 4/6
עמוד 5/6
עמוד 6/6

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: עדית וייס
מיקום: רמת גן
תאריך: 06.06.1948

מקבל/ת המכתב

שם: תרודה אלט (אחותה)
מיקום: צרפת

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

ארועי התקופה

1940 1949

כתב היד

עמוד 1/6

6/6/48
בס"ד

תרודה יקרה
מינואר לא כתבת כחמישה חודשים, לא יכולה לדמיין מה איתך מקווה שזה רק עצלות.
קראתי היום בעיתון, שהדואר בפריז חזר לתפקד, אני מנצלת את זה.
מפסח יש לנו דירה קבועה. הריהוט מיטה כפולה בלילה, שולחן מטבח שני שרפרפים מקש, מדף נחמד ושמיכה שמכסה על מדף כלים. במטבח יש לנו שתי פתיליות מנפט, הבישול בחשמל יקר, אבל אני לא מוותרת על תנור וברגע שאוכל אקנה כי הפתילייה די מסריחה.
קנינו ארגז קירור בסכום של עשרים לירות. די יקר אבל בלי זה אדם לא יכול לחיות כאן, כעת אני צריכה לסדר גם את השיניים שלי 35 לירות, הרבה כסף. מונצו מרוויח 2 לירות ליום ואם אני מאוד מתוכננת זה מספיק ליום אחד. אני מצטערת שאני לא יכולה להרוויח כי זה היה מקל.
יש כאן מלחמה רצינית, אנחנו במקום די שקט שומעים מעט. מדי פעם פצצה כזו או אחרת אבל את יודעת שאנחנו לא נבהלים מזה. במי שזה כן פוגע הוא הורג אבל אני לא יודעת לפחד. מקווה שבקרוב יהיה לזה סוף…
אדי נני מגיעה פעם בשבוע, היא מסכנה כל השבוע לבד. השבוע דאגנו בגלל בובי החביב…הוא היה בין הראשונים שהתגייס לצבא והוצב בכפר עציון. מהעיתון ודאי קראת שזה המקום הראשון שהותקף על ידי הערבים ולנו לא היה שום מידע ממנו, בשבוע שעבר הגיע מידע על הפצועים ובובי מופיע כפצוע. הוא פצוע ברגל ונמצא בבית לחם בשבי הערבי נקווה שמהר יחזור בריא.
הנצ'י ובובו (אח של בובי) נמצאים בירושלים וכבר שלושה שבועות לא קיבלנו ממנו מידע, המצב שם קשה האוכל מועט…אין בכלל מים…קטה והמשפחה בינתיים בסדר הם רחוקים מהמלחמה.
יכול להיות שאדי נני – תיסע לכמה ימים לחיפה לקטה כי את הבת הקטנה שלהם (רבקה) היא מכירה רק מתמונות עד היום אי אפשר היה לנסוע לשם.
מרדכי היה שם בפסח למספר ימים. היום הנסיעה כבר לא מסוכנת. גם אדי נני תיסע… גם ארנה כבר התגייס כי עד גיל 35 צריך להתגייס הוא נמצא בינתיים קרוב נקווה שלא יתרחק… שטרפלד מישקה גרים ממולנו, מישקה התגייס בשבוע שעבר לחזית, יוקי לבד, מתפללים שהמלחמה תיגמר מהר וכולם יחזרו מהר בשלום…
מפיני קיבלת מכתב? מה היא עושה איך היא. אדי נני דואגת לה, היא כתבה במכתב האחרון שהיא הייתה אצל רופא בפשט כי הלב שלה לא בריא, וגם לגבי המפעל… אבל בינתיים לא ברור איך יחיו.
לפיני החמודה מתאים חיים ללא דאגות אבל כנראה אין לנו בעולם מקום שבו נוכל להבטיח לנו חיים ללא דאגות.
מחכה למכתב ארוך ממך עד אז נשיקות, וכשיהיה כאן שקט מחכים שתבואי לבקר לא עסק גדול בשבילך נסיעה קטנה בעולם על פני הים.
נשיקות עדית

עמוד 2/6
עמוד 3/6
עמוד 4/6
עמוד 5/6
עמוד 6/6

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: ישראל גור
מיקום: חיפה, ישראל
תאריך: 23.05.1950

מקבל/ת המכתב

שם: תרודה אלט (אחותה)
מיקום: צרפת

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
close
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye
לעזרה בהוספת מכתבים ויצירת קשר שלחו לנו הודעה

תפריט נגישות