[עמ' 1]
איטליה 24.1.1945

לאשתי אהובת נפשי ומחמד לב שלום וברכה!
רבקה יקירתי!
אתמול לפנות ערב בעת שהלכתי לאכול קיבלתי את מכתבך מתאריך 15.1 ש"ז
אחרי 17 יום בערך שלא כתבת!
ראשית, מה שלומך? ומה נשמע עם הרגל, כתבי לי תיכף! היות ואני
מסתובב כמו משוגע ששמעתי שכואבת לך הרגל ושאת שוכבת במיטה! במה אתחיל לכתוב
אני באמת לא יודע הפעם כשרוצים הרבה לכתוב אז לא יודעים מה לכתוב.
יקירתי את שלחת לי 6 בולים במכתבך הקודם! אילו היית שולחת לי 6 מכתבים במקום
זה אז זה היה הרבה יותר טוב והייתי מקבל את זה יותר בשמחה מאשר לקבל 6 בולים.
לא היה אכפת לי אם אני באמת לא הייתי כותב. אבל בזמן שאני כותב כל הזמן
חוץ מהזמן שלא היה באפשרותי! ואם את רוצה בעובדה חיה תספרי כמה מכתבים קיבלת
ממני מ 11.10.44 ועד יום זה! ותזכה כמה שאת שלחת לי מכתבים! ותווכחי שאת
עדיין חייבת לי יותר מ 6 מכתבים. לכן רבקה כתבי יותר והרבה יותר מאשר עד
כעת. ושוב אני אומר לך הנה למשל בעוד יומיים יתכן שאצטרך לנסוע שוב לנסיעה
של 12 יום בערך אז שוב לא יהיה באפשרותי לכתוב. אבל לך תמיד
ישנה האפשרות לשבת ע"י כוס תה ולכתוב. אני אמנם לא רוצה לנסוע שוב ואני גם אשתדל
שלא לנסוע היות ואני הייתי כבר פעמיים פעם ל-12 יום ופעם ל13 יום! וזה לגמרי
לא נעים לנסוע ולהיטלטל בקור העצום הזה! ומבוטחני שאת כעת תביני היטב
למה שאני לא כתבתי לך הרבה בזמן האחרון! ושוב אני מזכיר לך שזוהי לא
סיבה שאת תפסיקי לכתוב לעולם! אם לי אין אפשרות לכתוב לך

[עמוד 2]
יקירתי את כותבת שאת כועסת עלי למה שאני לא הודעתיך שאני נוסע לחזית
ומצד שני את מצדיקה אותי שלא כתבתי לך. שבטח לא רציתי להכאיב לך יותר.
כן "הרוח" אם אני אתחיל לכתוב לך באמת על החיים שלי פה! ואיפה שהייתי בשתי
הנסיעות שלי אז בטח לא היה נעים לך. ובמשך כל הזמן החלטתי לכתוב לך
מכתבים פחות או יותר שלא יגמרו לך לצער ולצרות! למרות זה שאת כתבת לי
במכתביך הקודמים שאת השתגעת חלילה ושאזמין לך מקום בבני ברק וכו'…
כשם שאני הצטערתי וזה גרם לי לצרות צרורות! אז לך בטח גם היה גורם
לצרות! אם הייתי כותב לך את כל האמת מהחיים שלי פה
אבל ממכתביך ברור לי שאת רוצה לדעת את כל האמת מחיי פה! טוב אספר
לך אבל בתנאי שלא תצוברחי יותר מדי וקחי את זה בלי התרגשות.
היות והזמן הזה יעבור בטח בקרוב ואחזור אלייך […] ונתחיל את חיינו
שאנו כה משתוקקים אליהם! וכעת אספר לך! [שנסגרתי] בפעם הראשונה
לפני 31 יום קרא אותי הרב עם שני עדים והכריח אותי לעשות "גט על תנאי"
ונוסף לזה גם צוואה במקרה שהייתי הולך לעולם הבא! אז את היית
יורשת העצר. ותתארי לך באיזה מצב רוח ובאיזה רצון עשיתי את זה.
ולכתוב לך את זה לא רציתי! רק בכדי לא לגרום לך צער. אבל אם את מכריחה
אותי לכתוב לך את כל האמת מהחיים אז תְפַדַלי! וזה אפס לעומת זה מה שעבר
עלי בשתי הנסיעות! ובפרט הנסיעה השניה לפרט את זה בדיוק זה גם לא
כדאי וגם בלתי אפשרי היות וזה אסור. אבל כשאחזור ואתחיל לספר לך מכל
זה מה שעבר עליי אז תרימי את שתי הידיים לאלוהים ותתפללי לאלוהים שחזרתי
בשלום. וכעת אספר לך מה פירוש "גט על תנאי" ראשית: זה הכל לשם פרוצדורה
בלבד! זה רק במקרה שאני אעלם ולא ידעו אם אני חיי או מת! ולא ישמעו
ממני במשך שנתיים כלום! אז נכנס הגט לתוקפו. וככה כל הזמן שאני חיי
אז כאילו ולא היה כלום. […] ושלא תחשבי שזהו גט ממש.

[עמוד 3]
טוב וכעת אספר לך קצת מהחיים יום יומיים שלי באי שם באיטליה.
אני נמצא בכפר נידח בגודל נניח קרית-שמואל שבטבריה. הקור
הוא עצום פשוט להשתגע השלג הוא בגובה רבע מטר והקור […]
חודר את העצמות! כשאני קם בבוקר ב7 אז פחד אלוהים לרדת מן
המיטה אני יורד למטה להתרחץ ורק כשאני נוגע במים ושם על הפנים
קצת מן המים אז אני משתגע מכאבים באף, באוזנים האצבעות של
הידיים נקפאות ואני רץ לחדר עם המגבת על הראש! ושואל את אברהם
שו הלברסד אבי והוא עונה לי שיבואו קצת הנשים ושירגישו כמה טוב
לנו פה! ובאמת אילו היית באה רק לשבוע ימים ורואה איך שאני חיי פה
מכל הבחינות אז היית פשוט בוכה דמעות איך שבעלך סובל. אבל
מה אכתוב, קשה לתאר לך את כל זה בכתב. וב 7:30 הולכים לאכול ארוחת
בוקר והקור מתחיל לנזול מהאף ומהעניים כמו ברז. מגיאים לחדר האוכל
אוכלים מה לא כדאי לכתוב מפני שגם זה לא ירומם את מצב הרוח. חוזרים לחדר
ומתחילים בעבודה אם ישנה נסיעה בסביבה אז פחות או יותר אפשר עוד
לסבול אבל אם צריך לטפל במכונה במשך כל היום אז אוי ווי וככה
זה חוזר יום יום! ובערב יושבים אברהם עוזר ואני ומתחילים לשוחח על
הא ועל דא ומתי תיגמר המלחמה אחד שואל? השני עונה לו אני מסכים עכשיו
ברגל ארצה רק שיתנו ללכת וככה זה נמשך ולעיתים רחוקות מאוד נוסעים
לרומא. ולשתות אני כמעט שהפסקתי היות וליין אין טעם ומשהו חריף אי אפשר
להשיג במקום בו אני נמצא. וככה עוברים הימים המעופשים.
יקירתי וזהו חלק קטן. סיפרתי לך אבל זה מספיק ואל תכריחי אותי
עוד פעם לכתוב לך איך שבאמת אני חי פה.
וכעת יקירתי אבקשך שתכתבי יותר מכתבים ובכל הזדמנות שתהיה
לי אכתוב לך מבלי להסס. אבל התנאי שגם את תכתבי פעמיים או 3
בשבוע, וכתבי לי על הכל מהנעשה אצלך.

[עמוד 4]
ייתכן שבמכתבי הקודם תקפתי אותך במקצת. אבל את הבאת אותי
לידי מצב כזה. אני יושב עיאף אל תַאקַאנה. ובמקום לקבל מכתבים
ממך שינחמו אותי וימרצו אותי לגמור את הזמן הזה! אז את
מתנהגת לגמרי לא יפה כלפי. 17 יום את לא כתבת! נו נשכח
כבר מזה אבל להבא תשתדלי לשלוח בולים דבוקים למעטפות. אוקיי
יהאיוני, כן את כנראה רוצה לצחוק ממני ושואלת מתי שאבוא לחפש [לחופש].
איזה חפש? מפה לא מקבלים חפש לגמרי! מפה חוזרים ישר הביתה
לחפש החפשים [לחופש החופשים]. לחפש שאשב איתך עד בלי סוף. ואקווה שהבנת היטב
בנוגע הגט! ושלא תתרגשי יתר מן המידה תשתדלי לכתוב יותר ואני אכתוב
ויהיה אוקיי.
יקירתי שמרי על בריאותך היקרה לי מבריאותי ואל תתעצבני
סבלנות קצת והמלחמה הארורה תסתיים ויהיה אז שמחת השמחות
אצלי אין כל חדש חוץ מהחדשות הנ"ל ואבקשך שוב שתכתבי יותר
מכתבים פעמים או 3 מכתבים בשבוע וכתבי לי על בריאותך ואיך שאת
מבלה. ולמה לא הלכת להמטאטא? זה היה צריך להיות דבר טוב
ובזה אסיים הפעם את מכתבי זה בדרישת שלום לאמא היקרה
לנו. דרישת שלום לסבתא היקרה. ד"ש לאסתר, יצחק והילדות.
אברהם מוסר לך שלום. ומסרי שלום לעליזה ממני. כמו כן לברכה
אמוזג ד"ש.
בדאגה לשלומך ובגעגועים רבים לראותך
שלום רב לך. אסיים הפעם
ונשיקות חמות מפי לפיך ולהתראות בעלך
הנחמד והמתוק. וכתבי מכתבים. בקרוב בארצנו ובביתנו.
בעלך באהבה
לנצח
יצחק