יצחק אייזיק הלוי הרצוג

הרב הראשי לארץ ישראל החופעה״ק ירושלים ת״ו.

י"ד בשבת תש"ג

לאחינו אנשי גינוסר נ״י, שלומכם יגדל.

אנו פונים אליכם לקבל את השו״ב של מגדל הסמוכה אליכם, הר׳ של אברהם דוד ווינגוט נ"י , לסדר את הכשרות במחנכם תחת פקוחו העליון הרב אב״ד של טבריה, הרב זופוביץ שליט"א. אביו ווינגוש נ"י מסר לי בשם בנו שהוא מוכן לשרת אתכם בלי תשלום שכר.

הכשרות ,זוהי אחד מיסודי החיים של עם ישראל עפ״י תורתנו הקדושה שיותר ממה ששמרו אותה ישראל שמרה היא אותם ושהודות לה היינו לעם עולם. מלבד ערכה הדתי החיוני של הכשרות יש לה ערך גדול בתור תריס בפני ההתבוללות וכבר התורה עצמה כשהיא מפרשת — את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו — פדגישה את המבט הזה באמרה ״ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי ״ . יש אמנם, לצערנו, בכל הארצות יהודים שאינם נזהרים במאכלות אסורות, אבל בחוץ לארץ לא שמענו על שום מקום, לא עיר ולא כפר, שיש בו קהלה עברית שלא יהיו שמה סידורים קבועים לאספקת בשר כשר, והיתכן שדווקא בארץ ישראל ובימי הבנין והתחיה ימצאו מקומות שהכשרות תהיה לגמרי נעדרת? ההעדר הזה מורגש עוד ביתר חריפות בקיבוץ שבו כל החברים סועדים יחד יום יום ושכאילו מכריזים בפומבי בכל יום על בישול אחד מהיסודות הדתיים לאומיים של האומה הישראלית, ואפילו אם יש שם איזו פנה מיוחדת למאכל כשר בשביל הזקנים, כלום אין מצב זה עולה הכרזה ציבורית שיסוד זה בחיי האומה כאילו אבד עליו כלח, ח״ו, וכאילו נידון לגניזה במין מוזיאון ארכיאולוגי, בתור דבר שאין בו ענין אלא לזקנים השייכים כבר להעבר?

אחינו, עצמנו ובשרנו, בוני הארץ בזיעת אפים, המקיימים באופן מזהיר את המצוה המרכזית של ״ואהבת לרעך כמוך״, אתם בוני הגליל, התופס מקום כל כך נאדר בהיסטוריה שלנו ושלפנים היה משגב ומבצר לאומה, ורקע שעליו נגלתה בכל כך זוהר והוד הגבורה הישראלית, הגופנית והרוחנית כאחד – חלילה לכם להמשיך את המצב הקיים המביע נישול פומבי—ציבורי מתמיד כלפי אחד מעמודי בית ישראל והגורם לפירוד בין אחים בדבר כל כך חיוני כמו המזון.

תקותנו תאמצנו כי דברינו לא ישובו ריקם ח״ו, כי אם יכו שורש בלבבכם ויעשו פרי. למען ה׳, למען תורתנו הק' , למען אחדות האומה ולמען כבוד הישוב שמעו בקולנו, וצור ישראל ישלח ברכה במעשי ידיכם ויזכנו במהרה לראות במפלת הרשעים ובישועת ישראל מציון ובציון.

בכבוד רב יצחק הלוי הרצוג