חדר 804/ שרון רן שגב

הגענו אליך היישר מהטראומה,
חצי עירומים, המומים, כואבים.
5 נפשות בחדר קטן.
החדר פגש בנו, בחמישתינו, כל אחד עם כאבו.
נכנסנו למיטה נקייה עם בגדים מזוהמים.
בלילה של חדר 804, כל אחד והזמן שלו לסיוט שלו.
רעשי היריות מעל הראש, ריח השריפה, הפחד המצמית, והמוות שקרב ובא.
החדר הכיל הכל.

לאט לאט השורדים שבנו הפכו להיות פליטים שאוספים אוצרות.
התרומות הגיעו למלון הנמוך בארץ כדי להרים לניצולי בארי,
ואני מוצאת את עצמי חופרת בערמות בגדים רק כדי להרגיש שיש לי ולילדים מה ללבוש שייתן הרגשה של חיים. של שפיות.
בהתחלה אוספים מעט.
מה בנאדם צריך? כמה זוגות מכנסיים, קצת יותר מזה חולצות. זמן תירגול מינימליזם.
לאט לאט הילדים בונים לעצמם מלתחה. מוצאים את מה שדומה למה שהיה.
החומר הוא אנרגיה.
והחדר מכיל גם את זה. ממלאים מזוודות מתרומות, והמזוודות פוערות את פיהן ומתמלאות.

עם הזמן 804 הופך למקום הבטוח.
הסיוטים עדיין מופיעים, אבל הוא שם בצפיפותו העיקשת לשמור עלינו.
מבטיח הבטחות של ים מלוח מלא פטריות מלח בלי גשם.
הטבע מרפא את הכל.
אני פותחת וילון אפור ומכוער ופוגשת בנוף עוצר נשימה.
ים בלי גלים זה בדיוק מה שאני צריכה לראות.

חדר 804 היית טוב אליי.
במשך 11 חודשים
בכיתי בך כמו שלא בכיתי מעולם, התגעגעתי געגוע שורף, ישנתי פחות, חלמתי יותר, שקעתי, חייכתי, צחקתי, אהבתי.
חדר שהפך לבית שהפך למחסן זיכרונות עמוס רגשות.
חדר שקירותיו שמעו הכל.
חדר שהיה בוזמנית גם מתוק וגם שנוא.

ועכשיו נפרדת בהתרגשות ובכאב.
החדר שהפך לערימת ארגזים.
מאפס ארגזים לשלושים ויותר, מלאים בחיים חדשים.
ארזנו נעליים, כובעים, מעילים, ובגדים. יש לנו איורים בתים בכל מיני גדלים כקישוטים, יש ארוניות איקאה, ויש ספרים.
וחסרים לנו כל כך הרבבה אהובים. הם חסרים כל רגע. הם ממלאים את הלב בגעגוע.
תודה לך 804 אהוב.
זו פרידה לצורך עלייה.
ועכשיו אנחנו נוסעים לעשות לנו בית.