דודתו של סהר מידני ז"ל, הילה, כותבת לו בגעגוע
סיפור רקע
בעקבות הטבח ב7 באוקטיבר נרצח החייל סהר מידני הי"ד מקרית עקרון
חשבתי להכין אלבום הנצחה לזיכרו וביקשתי מאימו שתכתוב משהו. היא פנתה לאחותה.הדודה של סהר שכתבה את המכתב הזה
בעקבות הטבח ב7 באוקטיבר נרצח החייל סהר מידני הי"ד מקרית עקרון
חשבתי להכין אלבום הנצחה לזיכרו וביקשתי מאימו שתכתוב משהו. היא פנתה לאחותה.הדודה של סהר שכתבה את המכתב הזה
כתב היד
אחיין אהוב שלי, סהרונה בנבונה- לא מאמינה שאני כותבת עליך בלשון עבר..
הכל התחיל בשמחת תורה 7.10.23 בשבע בבוקר, כשנשמעה בפתח תקווה אזעקה וחשבתי שאני מדמיינת. נכנסנו לממ"ד ולא ידענו מה מצפה לנו… אני זוכרת את צלצול הטלפון בשעה תשע וחצי בבוקר שאמא שלי- סבתא שלך התקשרה. תהיתי לעצמי- אמא מתקשרת אליי
בשבת? בטוח קרה משהו…
עניתי לשיחה ואני שומעת את סבתא אומרת בקול רועד: "מירב, סהר נפצע קל אבל הוא בדרך לבית החולים". פניי נפלו.. הילדים שלי, בני דודתך, שאלו מה קרה וסיפרתי להם בקצרה כדי לא להלחיץ אותם. כל השבת הבטן שלי התהפכה וחיכיתי למוצ"ש לבדוק לשלומך.
לפתע אני רואה פוסט שמחפשים אותך, שלא יודעים מה קורה איתך?! ומכאן התחילו ימים של גיהנום.
הוריך ואחותך נסעו לחפש אותך בבתי החולים ברחבי הארץ וניסו לאסוף כל פיסת מידע לגביך: אולי נבהלת וברחת מבית החולים בעודך פצוע? אולי אתה חטוף? איפה אתה סהר?? תן סימן! אך לאף אחד לא היו תשובות, כאילו בלעה אותך האדמה. הקימו חמ"ל בביתך מתוך תקווה שנפצעת ואתה בחיים. שלושה ימים ללא שינה, מלאים במחשבות ודאגות. בתוך תוכי קיוותי
הגיעה הדפיקה בדלת לה לא ציפינו.. כשקיבלתי את הבשורה התפרצתי בבכי, לא רציתי להאמין ולשמוע שיותר לא אזכה לראות אותך. ואז הגיע שלב קשה נוסף בו הייתי צריכה גם לספר לילדים על האובדן הגדול. חנוקה מבכי סיפרתי להם והם התפרקו. סהר- בן הדוד הגיבור! מודל ההערצה
שלנו נפל? זה אמיתי?? הרי רק לפני שבוע נפגשנו כולנו יחד בחג הסוכות ושיחקת איתם כדורגל, עשית איתם שטויות וצחוקים כמו שרק
אתה יודע. הידיעה הזאת טלטלה והפכה את חיינו.
הגיע זמן הלוויה שלך – בה הגיעו אלפים ללוות אותך בדרכך האחרונה, לחלוק כבוד לגיבור ישראל. ואח"כ שבעה ושלושים, מלאים במנחמים, בהספדים ובסיפורים מרגשים עליך. ואז כאילו חוזרים "לשגרה"- אבל זאת לא באמת שגרה. יש לנו את החיים לפני השביעי באוקטובר
והחיים אחרי..
איך אפשר להמשיך מכאן? איך קמים מחר בבוקר?
אתה, שהיית כמו ילד בשבילי, אהבתי ואוהב אותך תמיד מעמקי נשמתי. המפגשים שלך המהנים עם בניי חסרים ..והם לא יראו אותך יותר??
הם לא מבינים ולא מצליחים לתפוס שלא תפגשו יותר.
רוצה רק שיעירו אותי מהחלום הרע שאני נמצאת בו..
בו..
אם היית פה בטח היית כועס שאני מספרת לכולם עליך אבל אני רוצה שכל העולם יכיר אותך. ילד חייכן, עניו, צנוע, מנומס עם דרך ארץ מלא בשמחת חיים ואוהב לשמוח ולשמח. אהוב על הבריות, ילד שכולו לב.
כילד שגדל בבית ערכי ומוסרי רצית להתגייס לקרבי ורצית רק גולני! כל כך אהבת את גולני והם היו המשפחה השנייה שלך. אתה, שהיה לך קשה לקום בבקרים, סיימת מסלול כמו גדול וקיבלת את הכומתה החומה. כל כך נהנית בשירות, כל פעם שהיינו מדברים היית אומר לי: "הכל טוב ברוך ה'" חיובי אופטימי ורואה רק את הטוב. גם באותה השבת בבוקר כששוחחת עם אמא שלך בטלפון ענית בשמחה ואמרת: "אמא יש קרנבל על הגדר.." התלהבת.. סוף סוף אתה עושה את הדבר האמיתי אליו התכוננת. מלח הארץ, גיבור ישראל- נלחמת כמו גיבור באותו הבוקר בנחל עוז, אתה וחבריך והרגתם אלפי מחבלים. נפצעת ובכל זאת המשכת להלחם.. יכולת להתפנות וסירבת כי חברך ברק שכב שם פצוע ולא רצית לעזוב אותו. לא חשבת עלינו באותו הרגע.. קיימת את שבועת הלוחם בה כתוב "ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל.." והקרבת את חייך. הגנת על כולנו בגופך עד הסוף מר. התכוננת, אלא שמה שקרה שם לא היה אמיתי בכלל.. כאילו נלקח
מסרט בדיוני- אלפים של מחבלים פלשו למוצב ואתה וחבריך נלחמתם כמו אריות עד לרגע האחרון.
מלאך שלי, אתה חסר לי מאוד. החיים שלי כבר לא אותו הדבר בלעדיך, התמונות שלך בכל מקום אפשרי בבית וילדיי לא מפסיקים לדבר עליך. היית חסר כל כך בבר מצווה של קורן, כמה היה לנו קשה "לחגוג" אבל אני בטוחה שהסתכלת עלינו מלמעלה והיית גאה בו!.
והחיים ממשיכים ועוברים עוד שבת ועוד חג-
ואתה איננו.
לנצח חלק משמעותי מהפזאל של המשפחה יהיה חסר, חלק שאי אפשר להסתדר בלעדיו. הוריך ואחותך האהובים מנציחים אותך בכל דרך אפשרית וזכרונך לא ישכח.
כל יום שעובר כואב לנו יותר, יש לנו בור בלב שלא מתמלא ולא יתמלא אף פעם.
אתה הפרח הכי יפה בגן עדן ולנצח תישאר בן עשרים. רוצה רק לחבק אותך עוד פעם אחת. יש שיר שאני שומעת ומיד נזכרת בך ובוכה: "תחזור, תחזור היום… כל כך רציתי שתגיע הלוואי תבוא בלי להודיע עוד היום…"
הלוואי והמשאלה שלי תתגשם
אוהבים אותך ומתגעגעים מאוד
דודתך מירב, תומר ובני הדודים ירין, קורן ועידן
חזן.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
אחיין אהוב שלי, סהרונה בנבונה- לא מאמינה שאני כותבת עליך בלשון עבר..
הכל התחיל בשמחת תורה 7.10.23 בשבע בבוקר, כשנשמעה בפתח תקווה אזעקה וחשבתי שאני מדמיינת. נכנסנו לממ"ד ולא ידענו מה מצפה לנו… אני זוכרת את צלצול הטלפון בשעה תשע וחצי בבוקר שאמא שלי- סבתא שלך התקשרה. תהיתי לעצמי- אמא מתקשרת אליי
בשבת? בטוח קרה משהו…
עניתי לשיחה ואני שומעת את סבתא אומרת בקול רועד: "מירב, סהר נפצע קל אבל הוא בדרך לבית החולים". פניי נפלו.. הילדים שלי, בני דודתך, שאלו מה קרה וסיפרתי להם בקצרה כדי לא להלחיץ אותם. כל השבת הבטן שלי התהפכה וחיכיתי למוצ"ש לבדוק לשלומך.
לפתע אני רואה פוסט שמחפשים אותך, שלא יודעים מה קורה איתך?! ומכאן התחילו ימים של גיהנום.
הוריך ואחותך נסעו לחפש אותך בבתי החולים ברחבי הארץ וניסו לאסוף כל פיסת מידע לגביך: אולי נבהלת וברחת מבית החולים בעודך פצוע? אולי אתה חטוף? איפה אתה סהר?? תן סימן! אך לאף אחד לא היו תשובות, כאילו בלעה אותך האדמה. הקימו חמ"ל בביתך מתוך תקווה שנפצעת ואתה בחיים. שלושה ימים ללא שינה, מלאים במחשבות ודאגות. בתוך תוכי קיוותי
הגיעה הדפיקה בדלת לה לא ציפינו.. כשקיבלתי את הבשורה התפרצתי בבכי, לא רציתי להאמין ולשמוע שיותר לא אזכה לראות אותך. ואז הגיע שלב קשה נוסף בו הייתי צריכה גם לספר לילדים על האובדן הגדול. חנוקה מבכי סיפרתי להם והם התפרקו. סהר- בן הדוד הגיבור! מודל ההערצה
שלנו נפל? זה אמיתי?? הרי רק לפני שבוע נפגשנו כולנו יחד בחג הסוכות ושיחקת איתם כדורגל, עשית איתם שטויות וצחוקים כמו שרק
אתה יודע. הידיעה הזאת טלטלה והפכה את חיינו.
הגיע זמן הלוויה שלך – בה הגיעו אלפים ללוות אותך בדרכך האחרונה, לחלוק כבוד לגיבור ישראל. ואח"כ שבעה ושלושים, מלאים במנחמים, בהספדים ובסיפורים מרגשים עליך. ואז כאילו חוזרים "לשגרה"- אבל זאת לא באמת שגרה. יש לנו את החיים לפני השביעי באוקטובר
והחיים אחרי..
איך אפשר להמשיך מכאן? איך קמים מחר בבוקר?
אתה, שהיית כמו ילד בשבילי, אהבתי ואוהב אותך תמיד מעמקי נשמתי. המפגשים שלך המהנים עם בניי חסרים ..והם לא יראו אותך יותר??
הם לא מבינים ולא מצליחים לתפוס שלא תפגשו יותר.
רוצה רק שיעירו אותי מהחלום הרע שאני נמצאת בו..
בו..
אם היית פה בטח היית כועס שאני מספרת לכולם עליך אבל אני רוצה שכל העולם יכיר אותך. ילד חייכן, עניו, צנוע, מנומס עם דרך ארץ מלא בשמחת חיים ואוהב לשמוח ולשמח. אהוב על הבריות, ילד שכולו לב.
כילד שגדל בבית ערכי ומוסרי רצית להתגייס לקרבי ורצית רק גולני! כל כך אהבת את גולני והם היו המשפחה השנייה שלך. אתה, שהיה לך קשה לקום בבקרים, סיימת מסלול כמו גדול וקיבלת את הכומתה החומה. כל כך נהנית בשירות, כל פעם שהיינו מדברים היית אומר לי: "הכל טוב ברוך ה'" חיובי אופטימי ורואה רק את הטוב. גם באותה השבת בבוקר כששוחחת עם אמא שלך בטלפון ענית בשמחה ואמרת: "אמא יש קרנבל על הגדר.." התלהבת.. סוף סוף אתה עושה את הדבר האמיתי אליו התכוננת. מלח הארץ, גיבור ישראל- נלחמת כמו גיבור באותו הבוקר בנחל עוז, אתה וחבריך והרגתם אלפי מחבלים. נפצעת ובכל זאת המשכת להלחם.. יכולת להתפנות וסירבת כי חברך ברק שכב שם פצוע ולא רצית לעזוב אותו. לא חשבת עלינו באותו הרגע.. קיימת את שבועת הלוחם בה כתוב "ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל.." והקרבת את חייך. הגנת על כולנו בגופך עד הסוף מר. התכוננת, אלא שמה שקרה שם לא היה אמיתי בכלל.. כאילו נלקח
מסרט בדיוני- אלפים של מחבלים פלשו למוצב ואתה וחבריך נלחמתם כמו אריות עד לרגע האחרון.
מלאך שלי, אתה חסר לי מאוד. החיים שלי כבר לא אותו הדבר בלעדיך, התמונות שלך בכל מקום אפשרי בבית וילדיי לא מפסיקים לדבר עליך. היית חסר כל כך בבר מצווה של קורן, כמה היה לנו קשה "לחגוג" אבל אני בטוחה שהסתכלת עלינו מלמעלה והיית גאה בו!.
והחיים ממשיכים ועוברים עוד שבת ועוד חג-
ואתה איננו.
לנצח חלק משמעותי מהפזאל של המשפחה יהיה חסר, חלק שאי אפשר להסתדר בלעדיו. הוריך ואחותך האהובים מנציחים אותך בכל דרך אפשרית וזכרונך לא ישכח.
כל יום שעובר כואב לנו יותר, יש לנו בור בלב שלא מתמלא ולא יתמלא אף פעם.
אתה הפרח הכי יפה בגן עדן ולנצח תישאר בן עשרים. רוצה רק לחבק אותך עוד פעם אחת. יש שיר שאני שומעת ומיד נזכרת בך ובוכה: "תחזור, תחזור היום… כל כך רציתי שתגיע הלוואי תבוא בלי להודיע עוד היום…"
הלוואי והמשאלה שלי תתגשם
אוהבים אותך ומתגעגעים מאוד
דודתך מירב, תומר ובני הדודים ירין, קורן ועידן
חזן.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?