להורי היקרים, שלום וברכה!
אתמול קיבלתי את מכתבכם מ־ז' תמוז.
הצטערתי מאד על זה שעקב הִ תאחרּות מכתבי נסעה אמא לברר מה איתי. הסיבה להתאחרות מכתבי היתה נעוצה בזאת שקבעתי לי את סדר הכתיבה בהתאם לתאריכי קבלת המכתבים מכם. רואה אני שצורה זאת אינה טובה, ולפיכך אנהג להבא בצורה אחרת, באופן שמכתבי לא יהיו תלויים בסדר הקבלה מכם, ולהיפך. אולם, יחד עם זאת, הרי תבינו שסוף סוף נמצאים אנו במדבר, ועלולים לקרות כל מיני עיכובים בסדר קבלת המכתבים, כך שאין איחור ידוע  במכתב צריך לעורר בכם כבר כל מיני דאגות.
יש מי שדואג לכך שחיות המדבר לא תטרופנה אותנו, וכל השמועות על מגיפות או ”מיתות" מדומות — בשוא יסודן.
בעיית החיות נפתרה עתה לחלוטין, אחרי שאפילו שורים אין אנו רואים בעיניים,

[כי] כפי שבוודאי כבר ידוע לכם ממכתבי הקודמים, נפסקה
אצלנו השחיטה. במכתבי זה יכול אני ”לבשרכם"- כפי שאמרתי במכתבי הקודם – שהשוחט עזב אותנו לחלוטין בדרכו חזרה למשפחתו בארץ כיצד תיפתר בעיית הבשר – טרם ידוע. מעניין הוא שהתחליף אשר ניתן לנו מקודם תמורת הבשר-  ושהיה ביצים וגבינה – אף הוא נלקח מאיתנו.
מפקד המחנה אומר שעלינו יהיה לקחת את בשר הטריפה. לפי שעה -כבר למעלה משלושה שבועות מסרב המחנה לקבל בשר זה -אך קשה מאד לשער מה יהיה בעתיד, ובעיקר לנוכח המצב שלמרות הטלגרמות שנשלחו מכאן לרבנות הראשית – ובו נשאלת היא מה עלינו כמחנה יהודים לעשות – טרם נתקבלה כל תשובה.
אני לדידי סובר שעניין השוחט ובשר הטריפה נתון כולו בידי הרבנות או הוועד הלאומי, כי מצד הממשלה אין כל סירוב להביא שוחט חדש, ועובדת השוחט הראשון — תוכיח. אכן מבחן קשה הוא למוסדות היישוב.
על המצב הכללי במחנה תשמעו בוודאי מפי השלושים, אשר – כפי שכתוב ּבעיתון- ישוחררו בקרוב.
את החדשות מהארץ והיישוב קיבלנו משנֵים־ עשר החדשים שהובאו אלינו.

בוודאי תנסו לשלוח לי חבילות שונות, עם בוא הידיעה על האפשרות הזאת לאוזניכם. לא ארצה למנוע זאת מכם כי יודע אני כמה יקרה לכם ההרגשה הזאת, ומה רב הוא התענוג הנִגרם לכם מזאת. כוונתי היא רק לייעץ לכם מספר עצות בכיוון זה.
ּבראש ובראשונה — אין כל טעם לשלוח לכאן צורכי אוכל כפי שעושים זאת אצל כמה מהאחרים. יודע אני אמנם כמה תרצה אמא לשלוח לי דווקא
מתבשיליה ומפרי עבודתה היא — מתנה פרי עצם ידיה. אולם בכל־זאת – צורכי אוכל לא כדאי לשלוח, חבל פשוט על המקום ועל ההוצאות.
המתנה המתאימה אשר תשמחני ביותר יהיו הספרים שביקשתי, בהוצאת ספריית הפועלים ואלו הטכניים האמריקאיים. לפי שעה קיבלתי אמנם
רק את ספר הרמב"ם הראשון אבל כפי־הנראה במובן זה — אולי קצת
יגיע אחריו גם השני.
בקצב מואט — חושבני שהמשלוחים יגיעו בסדר.
אין לחשוש שיאבדו.

קיבלתי לפני כמה שבועות סכום של 4 לא"י
[= לירות ארץ ישראליות]. תודתי גדולה לכם גם על זאת, ועתה — בזמן של מחסור ידוע באוכל— משתמש אני בכסף זה לקניית מזון.
החום אצלנו ירד, וזה כמה שבועות שמזג האוויר הוא לא רע, באופן יחסי כמובן. ימי החום כפי־הנראה ישובו בעוד כמה שבועות.
רושם מדכא ומצער מאד עשו עלינו רשימות האנשים אשר ניצלו מציפורני המוות באירופה. כמה דלה היא רשימת הניצולים לעומת מיליוני האחרים ההרוגים. תוך מתיחות ורעדה בלב ניגשו אנשי המחנה לרשימות אלה, כשבלב כל אחד מהם מפעמת התקווה: אולי… אולי אהיה אני בין אלה המאושרים המעטים. אך כמה מעטים היו ”מאושרים" אלה דומם, כשבין שיניהם מסתננת קללה על גויֵי העולם שעמדו מנגד לנוכח השחיטה ולא נקפו אצבע, התפזרו [אנשי המחנה] לחדריהם על מנת לשוב ולראות את הסורגים המזכירים להם את חרפת השיעבוד של עמם ומולדתם. אך גם כאן, ּבחדר, מפעמת התקווה: ”מיר ועלן זיך אריבר לעבן"… סיסמה יקרה ואמיתית.
הלוא כן?
ּבנכם יהושע.
אגב — טרם קיבלתי מכם את התמונה. תשלחו לי כמה מחברות כתיבה עבות, בנות שורה אחת.