להורַי ולארצי היקרים ברכה!
לפני כמה ימים קיבלתי את הגלויה שבה מודיע
לי אבא על יובל הכסף שלכם, ועל יום החלטתכם לעלות ארצה.
מה המתנה שאשלח לכם ליום זה? חושבני
שהמתנה הטובה ביותר תהיה זאת: כאן ּבגלות,
מצפה ושמח אני לכל ידיעה מכם. כל מכתב גורם לי אושר רב ואין פעם כשמגיע דואר שאינני שואל אם אין משהו עבורי. קבלתם ושליחתם של מכתבי ומכתביכם — זו היא אחת השמחות הגדולות ביותר שלי כאן. ליום מיוחד זה רוצה אני להוסיף ולברככם: נקווה שבעתיד הקרוב נוכל גם להתראות, והא לאשר ידע להפריד בינינו ידע גם להשיב בנים לגבולם.

אני גאה ושמח על היותי יליד הארץ, ובכן אלה אשר בטלו לעצמם את התפקיד לשרת לטהרה מטומאת זרים.

אני מקווה במכתבי הבא לקבל מכם תמונה – מזכרת ליום משפחתי משותף זה.

מזג האוויר לא השתנה מאז מכתבי האחרון, קריר, ומידי כמה ימים יורד גם גשם.

החושך, תודה לא־ל, אחרי תלאות החורף, הגיע כבר למנוחה – ולכבוד שבת היתה לנו כבר ארוחות הגונה.

החושך במקומו.

קיבלנו ממנו [מדע] על העשדה בפולניה,
וביחוד – דעת הבע.
אנו הזכרנו מפי הרב [יצחק אייזיק] הרצוג,
המודיע לנו שעיין וחיסל הגלות הקדם בזמן
האחרון, עדי־כל זה "אורגניזציה־סופי".

מה היא האמת בדבר – איש אינו יודע. המעניין
הוא שזה שבוע ימים נמצאת כאן משלחת של
הממשלה הארץ־ישראלית, המורכבת משלושה
אנשים, ולבבנו מזה חרדה כי פניו משונות.

יש אומרים שזה לחזור ארצי, ויש אף המרמזים
לכת והמאמינים שהגלות תחוסל במלואה.

אם כי התקווה הינה סגולה טובה מאוד לאדם,
הריני משער שלא ראש השנה כפי־הנראה לא
אשב יחד אתכם ליד השולחן, ועל־כן שאו
ברכתי ממרחקים:

תהיה השנה הבאה שנת התקוות הגאולות, שנת בניין ויצירה של מפעל תחיית הארץ ועצמאותה.

ברכה גם למכרים והקרובים.

מבנכם בגולה
יהושע.