שלום רב לכם הורי היקרים!

אחרי ציפיה ארוכה בת כמה חודשים, הגיע סוף סוף העו"ד [מקס] זליגמן למחנה שלנו. זה היה באמת מאורע רב־ערך, שעורר התעניינות והתרגשות גדולה בין כל הגולים. בימים הראשונים לבואו לאסמרה היתה אצלנו התרגזות גדולה, אחרי שהודיעו לנו שלא ירשו לו להיפגש אתנו מבלי שיהיה נוכח מתרגם מטעם הצבא. אבל אחרי השתדלות ולחץ מצידנו קיבל זליגמן את הרשות להיפגש עם א. [אריה] בן־אליעזר, נציג המחנה שלנו, ואשר בשמו הוא גם מופיע בלונדון בקשר למשפט־הגלות שעומד להיערך בפני מועצת המלך. באותו יום נקראו מספר אנשים מהמחנה אליו, ואשר הוא הביא להם דרישות שלום ומתנות מהארץ. למחרת "הוגדלו" הזכויות שלנו והורשינו להיפגש איתו כולנו, מבלי יוצא מן הכלל. באותה הזדמנות הורשה לו להיכנס למחנה, והוא נשא את דברו בפני כולנו. בין שאר הדברים הוא מסר לנו דרישת שלום מהיישוב והמשפחות, נטע תקוות בלב אלה המחכים לתוצאות הוועדה של ה־D.I.C שביקרה אצלנו, ואמר גם שהוא אופטימי במידה מסוימת בקשר למשפט [של בן־אליעזר] העומד להיערך בלונדון.

בקשר להחזרת המחנה בכללו ארצה, הוא לא מסר לנו כל דבר בטוח — אם־כי הוא סובר שדבר כזה עלול להיות. אני הייתי אצלו ומסרתי דרכו דרישת שלום עבורכם. המחנה קיבל אותו בסבר פנים יפות מאד, והוא גם הרגיש את הערכתנו הגדולה למפעלו. העיתון שלנו יצא במאמר מיוחד על: "זליגמן, הלוחם הגדול ללא חת על זכויות האסיר באשר הוא הוא שם". הוא קיבל גם מספר תשורות מעבודת  המחנה, מתנות יקרות ויפות מאד. היחס שלו אלינו היה לבבי מאד, ואנו הרגשנו כאילו יש לנו מגע עם חבר וידיד. מה הן התוצאות הממשיות של ביקורו — איש אינו יכול לדעת, אך מצב הרוח בשטחים מסוימים הוא אופטימי. אצלי אין כל חדש. ממשיכים בלימודים ומחר אני צריך לעמוד בפני בחינה שניה בדקדוק עברי. גם הפעם הנני מקווה לעבר בהצלחה, כפי שעשיתי בפעם הקודמת.

בכדי לא להיות מנותק מהחיים וההווי הארצי־ישראלי, אני מאד מעוניין בעיתון "במאבק". זהו עיתון של "צברס" שמעניין אותי במיוחד. שלחו לי אותו בבקשה בהקדם. בתודה מראש- בנכם יהושע

מה עם ספרי החשמל?