להורי היקרים, גמר חתימה טובה!
אתמול קיבלתי את מכתבכם מ־ח' אלול [תש"ה].

התפלאתי על זה שהתעכב זמן כל־כך ממושך, בשעה שאני שולח אליכם מכתב כל שבוע. […] ראש השנה עבר עלינו בתפילה והרהורים על יום זה. בתפילה השתתפו מקהלה של אנשי המחנה אשר ליוותה את החזן בקולותיה, שהיו די ערבים.

מאורע מיוחד [היה] ברכת הכוהנים. היא נערכת כאן רק בחגים, וזיכרונות רחוקים על החיים כאן רק בחגים, במושבה ובארץ עולים במחשבתי ברגעים אלה… מקור חשוב למחשבות היא פרשת עקדת יצחק, שבמיוחד נבחרה לקריאה בראש השנה.

היא כוללת בתוכה את מהותו האמיתית והמיוחדת של מקרה זה, וערכו בחיי המשפחה היהודית. מקור מחשבה היא להורים ובנים, אשר אלו ואלו מצּווים לחשוב ברוח אותה עובדה היסטורית. אם תתעמקו היטב במקרה זה הכתוב בתורה, תבינו אולי גם לרוחי, תבינו מהיכן שאבתי את הכוח להכין את עצמי גם לעקדה, אם הצו הישראלי ידרוש ממני זאת. והא־לאשר ציווה על אברהם לעקוד את יצחק, הוא הרי הא־לאשר ציווה גם לו לרשת את הארץ, לטהרה מטומאת זרים ולהגן על כבודה?!?! – חייב ושמח אני במצווה זאת. המזון לחג הוא [משופר], וזכינו לתוספת מיוחדת [ומגוונת] לכבודו. ביום השני [של] החג השתתף [גם] הרב והשוחט בסעודה הכללית של המחנה, והרב נשא דרשה מענייני דיומא.

התוקעים בשופר אף הם היו מוצלחים. ונקווה שלא ירחק היום ויקויים הפסוק: "ביום ההוא יּתקע בשופר גדול"… [ישעיהו כ"ז י"ג]. ברכה ליום הצום וחג הסוכות. היו שמחים ובריאים, עוד יבוא אור!!!

בנכם יהושע.

זהו דף הנייר שבו ארז יהושע את הפרח המיובש הצד הפנימי מימין והצד החיצוני משמאל. הדף קופל לארבעה רבעים — ומוגש כאן ב־90% מגודלו המקורי. מִ תאַ ר הפרח וצורת ההלקט שבמרכזו שוחזרו על־פי 'חתימת הכתם' על גבי הנייר ועל־פי צורת הכרסום של הזחלים המזיקים.

[צד הגב]: לבי, לבי, אל תִשתוח, עם גורָ לך השלם. אביב חדש יׁשלם אשר חרף ממְך לקח. מדברי המשורר היינה. [מתנה] לך, אמא [מבנך] במרחקים.

[צד החזית]: תלוש את הפרח מגבעולו ואף אם במכבש תכבשנו, את צבעו — "נפשו" — לא תשחית!! האין זה הולם את [גורלנו] ?

יהושע

בגלות סודן ה' בתשרי תש"ו