להורי ולארצי שלום ממרחקים!

אחרי שהתאקלמנו במקום החדש, אין כבר מה להוסיף על חיינו במקום. אנו נכנסנו למהלך החיים הרגיל ואין יום שונה ממשנהו. המזון פחות או יותר בסדר, והבריאות טובה. קיבלנו לפני שבוע כמות נוספת של מלבושים כמו: גופיות, תחתונים, סוודר, גרביים וכו', כך שיש לנו מספיק ממין זה.

לעומת זאת נטויות עינינו (או יותר נכון אוזנינו) ומחשבותינו אליכם, אל המולדת היקרה, ובעיקר אל תל־אביב — גאוותנו. יום יום מאזינים אנו לקול הרדיו, אשר הוא בלבד יספר לנו על הנעשה במולדת. "זכינו" באמצעותו להאזין להצהרת הכיליון הארורה, ודרכו גם שמענו את הדי המפגינים ברחובות העיר העברית הראשונה — תל־אביב. בצער ובחירוק שינים קיבלנו את הידיעה על הגיבורים שנפלו מכדורי האויב!!

אך מה נעשה אנו למען דמם, מאחורי סורג ובריח?

קהל המתפללים עמד דום לזכר נשמותיהם האלמוניות, והעלה [את] זִכרם בתפילה.

ואני, גם אני אקדיש למענם מספר מילים:

הַשִיר לַבַרזֶל (מאת יעקב כהן)

השיר לַבַרְזֶל, לַברְזֶל הַאִלֵם,

הָעֹוצֶר ונֹוטֵר, הַהֹודֵ ף וְנֹוקֵם!

אֲשֶר בַעֲטֹף הָעֹולָם חֲשֵכָה,

עֹוד בֹו יֵׁש בִטְחָה,

עֹוד בֹו נֶחָמָה-

וְתִקְוה אַחֲרֹונָה ּבֹו נַעֲלָמָה.

כי הפכו השמיים עלינו ברזל,

ובנוגה החנית עין השמש תהיל!

אבנה אדמה, הייתה כצורים, וכל הדרכים לפנינו גדורים סבכי תיל דקים;

סתום האוויר,

כמו עופרת טעון ומחטים קלויות-

לא לנשום, לא לפלוט.

כי היו לברזל לבבות בני־אדם

ובדיל מחיה בידיהם ולא דם;

סובבים גלגלי מכונת המוח

לא אמת, לא משפט, לא צדקה—כי אם כוח!!! ושלוחות ציפרני־הפלדה הדלוחות,

מכל עבר שלוחות

[עד כאן המכתב. ההמשך- צירוף]

לטורפנו חיים—אי מפלט?—אין מפלט!

צחוק הרשע מדהים.
השיר לברזל, לברזל האילם—אם שונאינו ברזל, בברזל נקדמם!

אם קשה העולם, נקשׁה עוד ממנו—

והיינו אנחנו כולנו ברזל, בשרנו ברזל, עצבינו ברזל,

וכל הגותינו—כל הגות לבבנו אחת יחידה: מרידה!

היו בריאים וחזקים, וד"ש לכל המכרים.

ממני בנכם—יהושע.