שלום רב לכם הורי היקרים!

קיבלתי לפני כמה ימים את מכתבכם מ־ח' אדר־ב'. שמחתי מאד לבואו, כיוון שזה חודשיים לא הגיע כל מכתב מכם. התפלאתי לשמוע ממכתב זה שחמישים יום לא קיבלתם ממני מכתב, בעוד שאני שולח לפחות שלושה מכתבים בחודש מאז המקרה, ואולי יותר.

שמחתי מאד על הידיעה שקיבלתם מכתב מרוסיה. איזה שמחה גדולה היא לקבל מכתב אחרי תקופה כה ארוכה של שנים ללא קשר וידיעה. אינני יודע מי היא דודה זו, ואני מאד רוצה שתכתבו לי מי היא. את דודה פייגה הרי מכיר אני טוב, ויהיה לי הרבה יותר קל לכתוב אליה  בינתיים כתבתי [= אל הדודה הבלתי אליה. ידועה] מכתב ארוך, מבלי שאכיר אותה. אשלח אותו בפעם הבאה. המכתב כתוב רוסית והייתי שמח אם גם אתם תקראו אותו, אם רצונכם בכך. אך בקשה לי אליכם: להעבירו אליה גם אם מספר דברים יהיו בלתי מובנים לרוחכם. כי הבינו נא לנפשי, אני חושב שהנוער העברי ברוסיה הוא הנוער היקר ביותר, והסיבה היחידה לזָרותו היא חוסר הכרה מי אנו ומה רצוננו. המכתב הזה ישמש כהזדמנות להכירנו, ואני בטוח שהוא גם יקרב אותם אלינו. תענוג רב תגרמו לי, וגם לכם בוודאי, אם תשלחו אליה את תמונתי כשתגיע אליכם. אפשר על־ידי צלם לעשות ממנה כמה העתקות. […] הרב שעזב אותנו לפני כמה חודשים, הגיע שוב לאסמרה.  […]

אנו עושים הכנות גדולות לחג הפסח, ותהיה כפי־הנראה תכנית אמנותית עשירה. אחרי החג אשלח לכם את רשמי. לפי שעה קבלו ממני את ברכתי לחג הפסח, ומי ייתן ולחג הפסח הבא נזכה להתראות פנים אל פנים. חג שמח לכל המכרים והקרובים!!! תמסרו דרישת שלום ממני לכבוד החג גם לבתי הסוהר: עכו, ירושלים ובית לחם.

ממני יהושע

לאמא היקרה!

הקראתי בפני חברי את העידוד שנותנת את לנו אחרי המקרה שקרה לנו. הם מאד התרגשו. אבא בוודאי יגיד לך שהאיחור במכתבי לא היה תלוי בי, אני ידעתי כמה דואגים אתם לי דווקא בתקופה כזאת, ועל־כן לא החסרתי כמעט שבוע אחד בלי מכתב. בשמחה ואושר רב קראתי על דרישת השלום שקיבלת מבית־לחם. גם אני קיבלתי ממנה [= מחברתו נחמה] מכתב, והיא שואלת לשלומכם בכל מכתב. אין לך מושג כמה דואגת היא לשלומכם. תודה מיוחדת ממני על הסיגליות ששלחתם אליה ואלי. זו היא מזכרת נהדרת. שמחי אמא בחג הפסח, ואל תדאגי. יהושע.