להורי היקרים ולארצי שלום וברכה!

טרם קיבלתי מכם מכתב למרות ציפייתי הארוכה והזמן הממושך. אינני יכול לקבוע אם הדבר קשור בסידורי הדואר, [או] שפשוט אין אתם נוהגים לכתוב בטרם מגיע מכתב ממני. אני בכל אופן כותב לפחות שלושה מכתבים בחודש, כלומר כמעט כל שבוע.

בקוצר רוח מחכה אני לדעת אם קיבלתם את תמונתי, שזה כבר כמה חודשים ששלחתי אותה.

אני עומד לסיים את מכתבי לרוסיה, ומקווה במכתבי הבא לשלוח אותו אליכם. עיתונות לא הגיעה אלינו כבר זמן ממושך, ואין לנו כמעט כל ידיעות על הנעשה בארץ ובעולם.

לפני כשבועיים שוחררו שני אנשים, וכפי־הנראה כבר נמצאים בארץ. מתיחות מסוימת עוררה בנו הידיעה מהעיתונות שכאילו עומדים לשחרר 14 גולים; בינתיים אין כל סימנים לדבר.

בזמן האחרון חלו אצלנו שינויים מסוימים בשטח המזון. הוקטנה מנת הבשר והלחם, ולעומת זאת הוגדלה מנת תפוחי האדמה, קטניות, וחלק מהאטריות שעתה מקבלים אנו אותן מקמח לבן. זהו כפי־הנראה קיצוץ הנעׂשה בכל רחבי האימפריה, כי אחרת לא מובן

מדוע דווקא מנת הבשר הוקטנה, בעוד שכאן באריתריאה זהו המצרך הזול ביותר.

הפירות שאנו אוכלים הם תפוזים ובננות. כתבתם לי שאבא עומד למכור את הפרדס. האם נסתיימה המכירה ומה היו התנאים? אני מאד מעוניין לדעת. אדע לפחות שהשתחררתם ממועקת החובות. ידיעות נוספות ומעניינות אין לי. למרות האסון הגדול במותו של נפתלי [לובינצ'יק], דורש מאתנו הגורל האכזרי להמשיך בחיינו הרגילים ולקוות לתקופה יותר טובה.

הבה נקווה שהיא תבוא במהרה!

בנכם יהושע