שלום רב לכם הורי היקרים!

בערב שבועות בדיוק קיבלתי את מכתבכם מ־ל"ג בעומר. היתה זו שמחה נוספת לשמחת החג הכללית.
אענה בתחילה לאמא: שמחתי מאד אמא על מכתבך, שהיה הפעם כל־כך ארוך. אם אין אנו יכולים לשוחח, לפחות "נדבר" בלשון הכתב. שוב הפעם — כמו במקרה של שאול [הגלילי] ו[אליהו] עזרא הי"ד — הקראתי לחברי את תנחומייך לנו אחרי מותו של נפתלי [לובינצ'יק]. קראנו בעיתונות שזכרו הועלה גם ב'עיתון העיתונאים' בתל אביב, והדבר עודדנו מאד בשמי ובשם חברי: אנו מקבלים את דברייך . להיות חזקים ובריאים, ונעשה כל מה שביכולתנו על מנת לשמור על כוחנו למען עתיד יותר טוב. בהזדמנות זאת רוצה אני לשלוח את תנחומי  לך ולאבא על מותם של קרובינו בגלות. הבה נקווה והדור הצעיר ימשיך את מסורת המשפחה, וינציחנה על־ידי זה לעולמי עד. הייתי רוצה לדבר עוד הרבה הרבה אתכם על זה, אבל בדרך הכתב קשה לי, ואני מקווה שתראו בתנחומי הקצרים נחמה אמיתית.
לדודה אסתר אני מכין מכתב מיוחד.
אין בכוחי לתאר לך את שמחתי על הידיעה על המתנה שקיבלתם ממנה. זה גרם לי אושר רב, ולא היו לי בתקופת המעצר רגעים כל־כך מאושרים כפי שהיה הדבר בקבלי את הידיעה הזאת. אני יודע כמה זה משמח אתכם, ועל־כן אני מצטרף לברכתו של אבא, שנזכה כולנו ללחוץ את ידינו איש לרעהו בארץ ישראל.
קיבלתי את החבילה עם צורכי הטואלט, ורוב תודות לכם

עבורה. אני רואה בכל חבילה את הסמל לדאגה הבלתי פוסקת שלכם לבריאותי. כשתהיה לי אפשרות, אמא, אכתוב לחברתי איזה שמחה גרמה לכם מתנתה, והיא תהיה אז כל־כך מאושרת. אין מכתב שבו היא לא תשאל לשלומכם ובריאותכם. צר לי מאד שאין בכוחי גם־כן לשלוח לכם מתנה, ועל־כן תראו את המתנה כאילו היא באה משנינו לכולכם.
יהושע.

גם אתך אבא אני רוצה להתחיל במתנתה [של נחה]. בכל מילה ומילה שלך על המתנה אני רואה כוונה אמיתית להודיה ולשמחה. ובוודאי גם תהיה שמח לדעת שגם היא — במתנתה הדתית והמסורה במיוחד — התכוונה להקל על סבלכם ובדידותכם בערבי השבתות, כשאתם גלמודים, יושבים מבלי בניכם על־יד השולחן. גם אנו [= נחה ואני], בתקופת היותנו יחד — אפילו בתנאים הקשים ביותר — היינו נותנים ליום השבת את דמותו המיוחדת.
בתנאים הקשים ביותר, ללא מזון, ללא קורת גג, היו השבת והחג צריכים להתבלט. והלוא דווקא אז, כשהמציאות היא כל־כך אכזרית, יש לשבת ולחג הטעם האמיתי ביותר. שאיפתה [של נחה], מאז ומתמיד, היתה לחוג את החג בצורתו המסורתית, ולו גם בצורה סמלית. בפסח היינו מוכרחים לשחק באגוזים, בפורים היתה חוסכת פרוטה לפרוטה בכדי לקנות לפחות שני אוזני־המן, ובחג השבועות — בלינצ'ס. ברגעים כאלה הייתי תמיד רוצה שגם אתם תראו זאת, בכדי שלפחות תהיה לכם נחת רוח מועטה. אבל עתה כשקיבלתם את המתנה הסמלית ממנה, אני מרגיש שבכל שבת תיזָכרו בנו, והדבר יקל עליכם במקצת את סבל הבדידות. בהתקרב יום ההולדת שלי, אין לי הרבה מה להוסיף. אני רוצה לקוות שבמהרה נזכה כולנו  לקידוש [בסעודת שבת], ושהיא [= נֶחָ ה] במו ידיה תוכל להסיר את המפית מעל חלות השבת. אמן!! יהושע