שלום רב לכם ממרחקים, הורי וארצי היקרים! בשבוע שעבר ביקר אותנו נציג מטעם \"הצלב־האדום\", [ז\'אן מונייה], אשר בא ללמוד את תנאינו. משלחת מטעם המחנה מסרה לו את תעצומותינו, בקשותינו ותלונותינו לגבי כל השטחים — החל ממזון ומלבושים וכלה בעניינים הסניטריים והתרבותיים. אך בעיקר התרכזה המשלחת שלנו בבעיה הישנה והיא: \"מהו מצבנו?\", כלומר מהו הסטטוס החוקי שלנו, מה מגיע לנו ומה לא. הנתונים אנו לשרירות ליבה של האדמיניסטרציה הצבאית במקום, או שיש סטטוס מסוים המגדיר את זכויותינו בדיוק. הנציג של \"הצלב־האדום\" אמר למשלחת שאם להגיד את האמת הרי אנו חסרי כל סטטוס לחלוטין, ומצבנו הוא מיוחד במינו. הוא הגדיר לנו את פירושו של המושג \"שבוי מלחמה\" ואמר שזהו אדם אשר לבש מדים ונתפש בשדה הקרב כשנשקו בידו. על זאת ענה לו אחד מחברי המשלחת: \"ועצור, יודע אתה מה זה? — עצור הוא אדם אשר נתפש עם פיז\'מה במיטה…\".

בכל אופן, נציג \"הצלב־האדום\" הבטיח שהדבר הראשון אשר הוא ידאג לו, יהיה לברר בדיוק מהו מצבנו החוקי — ואז נדע לפחות \"מה שמנו\". אני אומר באופן מיוחד \"מה שמנו\", כיוון שחוץ

מזה לא יהיה לנו הרבה מביקורו. העצורים יוסיפו לשבת בגולה שנה חמישית ושישית, להיהרג ולמות כפי שהיה עד עתה, כיוון שאין העניין פה שאלה פילנטרופית. זוהי שאלה עקרונית. וכל עוד אדם נמצא בבית הכלא הרי איננו אדון לעצמו.

כמובן שאין זה מזיק לקוות, וייתכן אף שתנאי החיים ישופרו כתוצאה מביקורו. קיבלתי בשבוע שעבר מכתב ממנה [= מנחה חברתו, הכלואה בבית לחם]. היא בריאה עד־כדי־כך שהיא מייעצת לי ללמוד ממנה ולהשמין גם כן. ליום ההולדת שלי קיבלתי תשורה וברכה לבבית וחמה.

מזג האוויר אצלנו השתנה במקצת, ובשבוע שעבר הופיעו כבר הגשמים הראשונים. בינתיים הם אינם חזקים ביותר, אולם כפי הנראה שבמשך הזמן הם ילכו ויגברו. בין ארגזי המזון של מטבח המחנה מצאתי ארגז ועליו הכתובת הידועה \"יפו אורנדז\'\" [Oranges Jaffa]. זיכרונות נעימים מתעוררים ברגעים כאלה, והגעגועים לארץ הולכים וגדלים.

זה מזכיר לי במאד גם את המושבה, שכל־כך 5 משתוקק אני לראותה.

מי ייתן את התשובה, אם יתגשם פעם הדבר ואזכה לראותה?

צריך לקוות!!

יהושע