להורי ולארצי שלום ממרחקים!

אנו נמצאים עדיין במבצר "בלדי־זרה" ואין לנו כל ידיעה אם ייערך לנו משפט או לא. המצב לגבי המשפט הוא בדרך־כלל משונה. בתחילה רצו להאשים אותנו בארבע אשמות: 1) בריחה 2) השתלטות על מכונית 3) איום על נהג המכונית 4) התחפשות במדי חיילים. אבל אחר־כך ביטלו שלוש אשמות והשאירו את האשמה היחידה בלבד, שהיא: בריחה. ומכיוון שאנו עומדים בכל תוקף על זאת שדווקא זליגמן יהיה העורך־דין שלנו, הרי נוצר מצב שייתכן שאפילו יוותרו על המשפט בכלל, ובלבד שעורך־ דין יהודי מהארץ לא יופיע וינצל את המשפט כבמה לעורר את בעיית הגולה בכלל. בינתיים אנו כבר התרגלנו לחיים החדשים ונכנסנו למצב של חיים רגילים. האוכל הוא יותר טעים מחמת היותנו כמות יותר מצומצמת של אנשים, ובשביל מעט אנשים תמיד יותר קל לבשל. בתוך המבצר הוקצבו לנו גם חדרים 2 מיוחדים ללימודים ושעשועים.

ביום שני ביקר אצלנו הרב מהמחנה [= הרב יעקב שרייבום], והוא סיפר לנו קצת על המתרחש במחנה. גם לפי דעתו לא יהיה לנו משפט. עכשיו — אחרי העמל הרב שהעסיק אותנו במשך חודשים לבריחה — אנו נחים קצת ולומדים. מדי פעם בפעם מנקרת המחשבה "למה לא הצלחנו לעזאזל". אך מה יכולים אנו לעשות. לפי התנאים שהיו לנו עשינו למעלה מכוחותינו. חסר היה רק קצת מזל. אנו מתנחמים בהצלחתם של ה־24 הנותרים, ומקווים שגם אנו נגיע פעם למצבם.

זה למעלה מחודש ימים שלא קיבלתי מכם מכתב, למרות שמכתבים מגיעים למחנה ולמבצר כמעט כל שבוע. אינני יודע מה הסיבה, אבל אני מקווה שאין כאן כל מקרה לא טוב. אתם בוודאי דואגים מאד לגורלי. אני מבין לרוחכם, ועל־כן אין אני מפסיק במסורת שלי ושולח מכתב כל שבוע, מחוץ למקרים יוצאים מן הכלל. אנו גם שלחנו כמה ימים אחרי הבריחה מכתב לוועד ההורים [של האסירים] בארץ, שבו פירטנו את שמות הבורחים שנתפסו, וששלומם טוב וכולם בריאים. מהמחנה אנו מקבלים כמה פעמים בשבוע ספרים ואוכל, והפכנו את המבצר לבית־הבראה. האוויר אצלנו הוא נפלא כיוון שהמבצר נמצא על הר, נוסף על כך שהעיר עצמה נמצאת על רמות גבוהות. מהזכויות לא לקחו מאתנו שום דבר, והחּומרה היחידה היא שהכניסו לגור אתנו שני חיילים בכדי שישימו לב לצעדינו. תמיד זה כך: "סוגרים את האורווה אחרי שגנבו את הסוס"… מילא, לנו כמובן אין מה להצטער על כך… מה נשמע אצלכם? היש איזה ידיעות נוספות מחוץ לארץ? ומה שלום המכרים והקרובים? אני מקווה שלמרות מכירת הפרדס יש לכם מספיק תפוזים ולנסיה. אצלנו כאן אנו מקבלים אף פעם גם־כן ולנסיה, אבל רק תפוח אחד ליום. לא תיארתי לעצמי שדווקא המין הזה של הפרי יחסר לי. אבל המצב אינו נורא כל־כך, כיוון שמזג האוויר הוא כאן לא חם, וגם בננה במזג אוויר כזה היא לא רעה. אני מחכה בקוצר רוח למכתב מכם, ואז יהיה לי יותר מה לכתוב. בינתיים היו בריאים וחזקים ודִ רשו בשלום כולם כולם.

ממני,

בנכם בנכר

יהושע.