שלום רב לכם הורים יקרים!

קיבלתי לפני כמה ימים את מכתבכם מ־י"א באב. תמהני אבא על הערתך על שאינני מרבה בכתיבת מכתבים. כפי־הנראה אין המכתבים מגיעים אליכם, מכיוון שאני כותב כל שבוע. מאז הבריחה כתבתי אליכם לא־פחות משבעה מכתבים, ואני גם אינני חושב להפסיק מאורח זה [….]

קיבלנו כאן בסיפוק רב את הידיעה על ה"חנינה" שניתנה ל־18 מחברינו בעכו. עתה — כשהגיעו אלינו ארבעה [גולים] חדשים מהארץ- נודע לי

שבין ההרוגים והאסורים יש כמה מחברי הטובים. מה יש בידינו לעשות? כתבנו אליהם לפני כמה זמן שבמשך כל עת היותנו בגולה לפנינו רק מטרה אחת: חזרה למולדת, לחזית! ניסינו [לברוח] פעם, וננסה שנית. אתמול התאספנו בכדי לדון במצב החדש שנוצר אצלנו, עם בואם מחדש של הסודנים כשומרים עלינו. החלט תנו היתה לשלוח תזכירים ארצה, ולעשות את מפקד המחנה והממונים עליו כאחראים לכל מקרה שיארע במחנה.  כפי שהודיעו לנו, תהיה השמירה השחורה רק חודש ימים. הבה נקווה לזאת. ייתכן מאד שכבוד הרב [יעקב שרייבום] יחזור בקרוב ארצה, אחרי שתנאי לבואו אלינו בחזרה  היה — הורדת השמירה הסודנית. אני ממשיך בקריאה ולימודים ומתקדם יפה, בעיקר בעברית.

שאו ברכה לחג

ממני בנכם יהושע.