ברכת שנה חדשה מלווה בכאב, תקווה וגעגועים (32)

סיפור רקע
ארועי התקופה
כתב היד
שלום רב לכם הורי היקרים!
הנני מצרף למכתב זה את ברכתי לשנה החדשה, בצורת הכרטיס המיוחד לברכה שהוא פרי עבודתנו העיצובית במחנה. המילים והציורים הם הביטוי הטוב ביותר לרגשותי, ואינני רוצה להוסיף במילים. מצבו של עמנו הוא כל־כך טרגי, כך שקשה ממש לכתוב מספר מילים מבלי להיכנס לתוך זרם של מחשבות זעם ורגשות סוערים. ומכיוון שיודע אני שדברים כאלה היוצאים מתחת ידי גורמים לכם לעיתים צער רב, הנני לוותר על ריבוי מילים הפעם, ומסתפק בכרטיס הברכה. כרטיסים כאלה שלחנו לכל בתי הסוהר וביחד־עם־זאת גם לכבוד הרב רב אריה לוין, רב בית הסוהר בירושלים. היהודי הזה הוא אחד היהודים היקרים לנו, האסירים העבריים. את ברכתנו החתמנו: "בניך שזכו ללחיצת ידך החמה". אנו מקווים שהברכה תגיע אליו בדרך ששלחנו. אבל ביחד־עם־זאת, אם תהיה לכם האפשרות ותפגשו אותו, תוסיפו גם אתם
בשם כל הגולים העבריים כאן את ברכתנו לו לשנה החדשה — ברכה חמה מעומק הלב.
אתמול הגיעה אלינו הידיעה על פסק הדין במשפט חברינו בחיפה לא היה זה בשבילנו. פלא. ויודע אני שלא פסק הדין למוות הוא שפגע בחברינו וחברותינו. פגעה בהם החרפה שזר אדון בארצנו הקדושה, לגופותיהם ולנשמתם של בני המולדת העבריים. שבעתיים צרב כאבם בהגיע אליהם הידיעה על זעקותיהם של התינוקות בנמלי קפריסין: “אנו רוצים לארץ־ישראל”. אני מפסיק בזאת, כיוון שהנני מרגיש ששוב איבדתי את הרסן על קור הרוח, ונתתי דרור לרגשות.
לפני יומיים הובאו למחנה בנימין זרעוני ויעקב גורביץ אשר ברחו לפני 9 חודשים ונמצאו עד עתה בחבש [= אתיופיה]. כפי־הנראה שהמלך החבשי — על אף קבלת הפנים והכנסת האורחים של היהודים לגביו במשך כל זמן היותו גולה בארץ — לא נטעה בליבו רגש של כבוד מינימלי. אני ממשיך בלימודים, ואני קורא עכשיו את החבשי — על אף קבלת הפנים והכנסת האורחים של היהודים לגביו במשך כל זמן היותו גולה בארץ — לא נטעה בליבו רגש של כבוד מינימלי.
אני ממשיך בלימודים, ואני קורא עכשיו את [יוסף] קלוזנר "ישו הנוצרי". מעניין, מצאתי אצלו
דבר פיקנטי מאד על כפר־סבא. בין שאר מעניין, אצלו דבר פיקנטי מאד על כפר־סבא. בין שאר דבריו קובל קלוזנר מדוע צורף השם כפר־סבא, בעוד שלפי המקורות היתה היא בתקופתה עיר ממש, ועיר חשובה אפילו. אני מקווה שיושב־ראש המועצה, מר ]אברהם[ קרן, ייקח את זאת לתשומת ליבו ויגיש בקרוב בקשה לאשר את קיומה של מועצת עיר כפר־סבא. אך, לעזאזל, יהיה הרי עסק ביש עם השם, ואני יודע שכל זמן שיישאר איכר אחד מראשוני כפר־סבא הוא לא יסכים בשום אופן לשינוי השם. ועל־כן מוטב אולי שהמושבה תישאר בכל־זאת כפר, נכון? התקופה הרי עתה תקופה של "איחוד", כך לפחות נראה מן העיתונות….
כיוון שנגעתי בבעיית המושבה, הייתי רוצה לדעת כיצד היא מתפתחת. לעתים מתעוררים בי געגועים חזקים אליה, ואני בכל־זאת מקווה עוד לראותה פעם.
בברכת חג,
ושנת מאבק והתנערות לגאולה בנכם יהושע.
שנה טובה לכל הקרובים והמכרים.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
שלום רב לכם הורי היקרים!
הנני מצרף למכתב זה את ברכתי לשנה החדשה, בצורת הכרטיס המיוחד לברכה שהוא פרי עבודתנו העיצובית במחנה. המילים והציורים הם הביטוי הטוב ביותר לרגשותי, ואינני רוצה להוסיף במילים. מצבו של עמנו הוא כל־כך טרגי, כך שקשה ממש לכתוב מספר מילים מבלי להיכנס לתוך זרם של מחשבות זעם ורגשות סוערים. ומכיוון שיודע אני שדברים כאלה היוצאים מתחת ידי גורמים לכם לעיתים צער רב, הנני לוותר על ריבוי מילים הפעם, ומסתפק בכרטיס הברכה. כרטיסים כאלה שלחנו לכל בתי הסוהר וביחד־עם־זאת גם לכבוד הרב רב אריה לוין, רב בית הסוהר בירושלים. היהודי הזה הוא אחד היהודים היקרים לנו, האסירים העבריים. את ברכתנו החתמנו: "בניך שזכו ללחיצת ידך החמה". אנו מקווים שהברכה תגיע אליו בדרך ששלחנו. אבל ביחד־עם־זאת, אם תהיה לכם האפשרות ותפגשו אותו, תוסיפו גם אתם
בשם כל הגולים העבריים כאן את ברכתנו לו לשנה החדשה — ברכה חמה מעומק הלב.
אתמול הגיעה אלינו הידיעה על פסק הדין במשפט חברינו בחיפה לא היה זה בשבילנו. פלא. ויודע אני שלא פסק הדין למוות הוא שפגע בחברינו וחברותינו. פגעה בהם החרפה שזר אדון בארצנו הקדושה, לגופותיהם ולנשמתם של בני המולדת העבריים. שבעתיים צרב כאבם בהגיע אליהם הידיעה על זעקותיהם של התינוקות בנמלי קפריסין: “אנו רוצים לארץ־ישראל”. אני מפסיק בזאת, כיוון שהנני מרגיש ששוב איבדתי את הרסן על קור הרוח, ונתתי דרור לרגשות.
לפני יומיים הובאו למחנה בנימין זרעוני ויעקב גורביץ אשר ברחו לפני 9 חודשים ונמצאו עד עתה בחבש [= אתיופיה]. כפי־הנראה שהמלך החבשי — על אף קבלת הפנים והכנסת האורחים של היהודים לגביו במשך כל זמן היותו גולה בארץ — לא נטעה בליבו רגש של כבוד מינימלי. אני ממשיך בלימודים, ואני קורא עכשיו את החבשי — על אף קבלת הפנים והכנסת האורחים של היהודים לגביו במשך כל זמן היותו גולה בארץ — לא נטעה בליבו רגש של כבוד מינימלי.
אני ממשיך בלימודים, ואני קורא עכשיו את [יוסף] קלוזנר "ישו הנוצרי". מעניין, מצאתי אצלו
דבר פיקנטי מאד על כפר־סבא. בין שאר מעניין, אצלו דבר פיקנטי מאד על כפר־סבא. בין שאר דבריו קובל קלוזנר מדוע צורף השם כפר־סבא, בעוד שלפי המקורות היתה היא בתקופתה עיר ממש, ועיר חשובה אפילו. אני מקווה שיושב־ראש המועצה, מר ]אברהם[ קרן, ייקח את זאת לתשומת ליבו ויגיש בקרוב בקשה לאשר את קיומה של מועצת עיר כפר־סבא. אך, לעזאזל, יהיה הרי עסק ביש עם השם, ואני יודע שכל זמן שיישאר איכר אחד מראשוני כפר־סבא הוא לא יסכים בשום אופן לשינוי השם. ועל־כן מוטב אולי שהמושבה תישאר בכל־זאת כפר, נכון? התקופה הרי עתה תקופה של "איחוד", כך לפחות נראה מן העיתונות….
כיוון שנגעתי בבעיית המושבה, הייתי רוצה לדעת כיצד היא מתפתחת. לעתים מתעוררים בי געגועים חזקים אליה, ואני בכל־זאת מקווה עוד לראותה פעם.
בברכת חג,
ושנת מאבק והתנערות לגאולה בנכם יהושע.
שנה טובה לכל הקרובים והמכרים.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?