שלום רב לכם הורי היקרים!
קיבלתי רשות ממנהל המטבח להתפנות למנוחת הצהריים, ואני מנצל את הזמן לכתיבת מכתב אליכם. כמובן שהחדשות המעניינות ביותר מהמחנה הן שמות 46 איש אשר צריכים בימים הקרובים ביותר לנסוע ארצה. חלקם ישוחררו כפי־הנראה מיד, וחלקם ייאלצו להישאר עדיין במחנות מעצר. במידת־מה היתה הרשימה הזאת מפתיעה, כיוון שלא נמצא בה אף ותיק מחוץ לאחד. ודווקא אותם הותיקים היושבים כבר למעלה מ־5 שנים קיבלו מכתבים שהם — בחלקם — צריכים להשתחרר בקרוב. מהמכתבים שהגיעו ביום שישי מהארץ אפשר ללמוד שבקרוב תגענה למחנה רשימות משוחררים חדשות, אך כמובן שקשה לדעת מה היא מידת האמת בדבר. הייתי מאד רוצה לשלח אליכם איזה מתנה, אבל לדאבוני הרב אין ביכולתי להוציא את הכסף שאני מקבל מכם למטרה זו, כי הוא מנוצל על ידי לקניות אוכל. אתם בוודאי גם־כן לא תצטערו על זאת, נכון? […] מראשית הדברים כבר הבינותם בוודאי שאני עובד במטבח. אני מגויס למטבח למשך חודש ימים, ובמשך הזמן הזה הנני נמצא רוב שעות היום במטבח. העבודה אינה קשה ביותר, וגורמת לסיפוק כשהאוכל מצליח. אנו מכינים מאכלים ממאכלים שונים, ובשבת למשל אכלנו "קרפלך", וליום שלישי בערב [= נר ראשון של חנוכה] אנו מכינים כמובן — לביבות. דו"ח על מהלך המטבח אמסור לכם (בעיקר לאמא) גם במכתב הבא, ועד אז אולי אלמד גם פטנטים חדשים לבישול. כמובן שכשעובדים במשך כל היום קשה להתמסר במיוחד ללימודים, אבל אין דבר, להיפך, אחרי חודש יהיה חשק מוכפל ללמוד. וחוץ מזה, במשך זמן היותי בגלות לא עבדתי עדיין במטבח אף פעם, ומחובתי — כשם שעושים זאת האחרים — להקדיש גם כן חודש לכך.

אני מסתפק על כן בקריאת העיתונים והדברים החשובים. על זאת אין לי מה לכתוב לכם, כיוון שגם אתם בוודאי קוראים ושומעים על כך. אגב, קראתי שעומדות להיערך בקרוב הבחירות במושבה, וכן שמנהלים קורסים נרחבים למקצועות האריזה השונים [של פרי ההדר]. אני מעוניין במיוחד בעיתון "במאבק", אשר על רצוני לקבל אותו כתבתי לכם במכתבי הקודמים, אם אין הדבר מקשה עליכם. אני מחכה למכתב מכם בציפיה רבה
ממני בנכם
יהושע