שלום רב לכם הורי היקרים!
ביום שישי קיבלתי את מכתביכם מ־ט' בטבת. תיארתי לעצמי שבדואר הזה, אחרי שזמן כה רב לא קיבלתי מכם מכתב, בוודאי יגיע מכתב גם עבורי. במכתב זה גם נתבשרתי שהדואר אשר אני שולח אליכם מגיע בסדר. אם־כי אני רגיל לשלוח מכתב כל שבוע — בכל־זאת, אם כל שבועיים זה מגיע אליכם, הריני שבע רצון מאד שמחה רבה היא לי לידתו של בנה של יהודית.  בהיותי בבית הסוהר בירושלים סיפר לי אחד  האסירים (הוא ישב מספר ימים אז, ושוחרר) שהוא מכיר אותה. באותה הזדמנות הוא גם אמר לי שיהודית סיפרה לו על קרבתה המשפחתית אלי. ובאמת, אחרי שהנני מכיר את אופיה של יהודית הדבר לא הפליא אותי. ידוע ידעתי שאם־כי אין אנו מזדהים בהשקפותינו הפוליטיות, הבן נָבין לנפש הצעירה הלוהטת. הייתם גורמים לי תענוג אם תקנו איזו מתנה שהיא עבור בנה, ותאמרו ליהודית שזה מתנה ממני. לצערי הרב אינני רוצה לכתוב אליה, מסיבה שזה על־פי החוקים השרירותיים בארץ עלול אולי להזיק לה. מסיבה זאת אינני יכול לשלוח אליה גם תמונה. מבנה [= התינוק] הייתי מוכן לקבל תמונה. אותו אני חושב שעדיין לא יאסרו. אם היא תאבה לכתוב אשמח, אבל לא אכעס אם לא תעשה זאת, ואבין בהחלט את מצבה. קיבלנו לפני כמה ימים מכתב מבית הסוהר וכן גם בעכו, מה־19 שנדונו למוות ונחונו, מהאסיר הכפר־סבאי הותיק.

שמחנו מאד לדעת, מהמכתב, שמצבם שם הוטב בכל המובנים — דבר אשר ישפיע לטובה על מצב בריאותם. חברנו הכפר־סבאי [= יהושע זטלר] כותב לי שהוא נמצא גם בקשר מכתבים אתה [= עם נחה, האסורה בכלא הנשים בבית לחם]. גם זה שימח אותי מאד, ביודעי שהדבר מגון את חייה וחייו כאחד. במחנה אצלנו אין חדשות מיוחדות. לאחר הבריחה, אבל ממשיכים  [בחיפושים ובחקירות] קשיים מיוחדים — [מחוץ לזה שלקחו מאתנו את הרדיו]  — אין. אני חושב שגם הוא יוחזר לנו  בעבֹור זעם. קראתי היום באגדה דבר מעניין מאד, ואני רוצה לכתוב גם לכם על כך בקיצור: "'ה' צבאות, אם ראה תראה בעני אמתך'  — אמר רבי אלעזר: מיום (שמואל־א' א' י"א) שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקראו להקב"ה 'צבאות', עד שבאה חנה וקראתֹו 'צבאות'. חנה היתה עולה לרגל וראתה כל ישראל. אמרה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, כל הצבאות הללו יש לך, ואין לי אחד בהם"…. (ברכות ל"א, פסיק"ר). אני מגיש את האגדה הזאת לאמא כמתנה ליום ההולדת של מנחם, הבן השני, אשר אף הוא גלה משולחן הבית — ואשר יום הולדתו הוא בשבילכם יום של הרהורים ומחשבות. אין דבר. צער גידול בנים היה מנת חלקן של אימהות רבות מעמנו בעתים גורליות ומכריעות — אבל יחד־עם־זאת, אל נא נשכח שהאימהות והאבות הסובלים סללו את הדרך לאושרם של מיליוני הורים בדורות הבאים.
שלכם במרחקים יהושע.