שלום רב לכם הורי היקרים!
המחנה נמצא במצב של תכונה רבתי: היום — [יום רביעי] — הודיעו לנו שביום שישי אנו עוברים מכאן. לאן? אין זה ידוע עדיין, אבל נאמר לנו שנעשה את דרכנו באניה, וזמן הנסיעה יארך מ־6 עד 8 ימים. ייתכן מאד שבעוד כמה ימים יודיעו על ימים. נסיעתנו גם ברדיו, ואתם אולי תדעו לפנינו לאן אנו מובלים. יבלתי לפני כמה ימים את מכתבכם מ־י"ד בשבט. באמת שמחתי לבואו אחרי זמן כה רב של חוסר מכתבים. שמחה מיוחדת עוררו בי דרישות השלום השונות, ובמיוחד מהקטנה [= נחה, חברתו של יהושע]. גם התמונה עוררה שמחה, ולא רק בקרבי. זו היתה שמחה כללית של כל בני המושבה, והיו אף כאלה אשר הכירו בין התלמידים את קרובי משפחותיהם.
התרגשות מיוחדת עורר בי תיאורכם על אופן סידור התמונות שלי בבית. אגב, מעניין שמכתבים מסוג זה מתקבלים לאנשים רבים, וכפי־הנראה של משפחות רבות הדבר [הוא] בחזקת חוויה יקרה.
תמהני מאד על זאת שהמכתבים שלי

מגיעים אליכם בצורה מאוחרת, בעוד שאני כותב כל שבוע.
קיבלנו לפני כמה ימים מכתב מ[כלא הנשים ב]בית־לחם, ובו תיאור על חייהן שם.
המכתב סיפק אותנו מאד, ושביעות רצוננו היתה באמת גדולה.
במכתב זה מבשרות לנו הבנות על שחרורים שצריכים להיות מבית־לחם בזמן הקרוב. אנו מחכים לכך בציפיה. נו, אני רוצה לסיים ומקווה שנועבר למקום אשר יהיה מתאים למחנה עצורים מכל הבחינות.
היו שלום וכל טוב!
שלכם, יהושע