להורי היקרים, שלום רב.
אתמול, אחרי ציפיה של קרוב לתשעה שבועות, הגיע למחנה הדואר הראשון. כמובן שאחרי תקופה ארוכה כזאת של חוסר כל מכתב, לא היה בתוכנו איש אשר לא קיווה למכתבים; לפחות לאחד. אולם רצה הגורל והדואר הכיל הפעם בסך הכול מאה־עשרים מכתבים, ועל־כן היה מספר \"המאוכזבים\" רב מאד. בתוכם הייתי גם אני. אולם מאחר שידוע לי שֶ המכתבים הללו הם מהתאריך המאוחר ביותר (הם עשו את דרכם מהארץ לכאן ב־9 ימים), אינני רוצה לראות בזאת כל סימן. מכתבים נמצאים בוודאי בתוך הדואר, אשר עושה את דרכו על גמלים, כפי שהתבטאנו כאן. אני רוצה לקוות שכולכם בריאים ושלמים, ובדואר הבא יבוא בוודאי מכתב גם מכם. על חיינו במחנה יש לספר עוד רבות, מבלי להתעכב אף במקצת על הדרך עד הגיענו אליו. מהעיתונות שקיבלנו מהארץ נוכחנו לדעת שבכל־זאת, מושג־מה כבר יש לכם על חיינו. את הפרטים המלאים ביותר חושבני שתקבלו באיזה־דרך־שהיא מפיו של הרב [יעקב] שרייבום,  אשר עזב את המחנה בדרכו ארצה שלשום. הוא נמצא אתנו תקופה מספקת בכדי לתהות בדיוק על מצבנו ולהכיר את כל הבעיות והקשיים העומדים לפנינו. ואמנם, לאט לאט נכנסים אנו לַ חיים הרגילים של המאסר, כפי שהיינו רגילים להם באסמרה. נפתחו כבר מועדון מיוחד לשעשועים וחדר קריאה

זה האחרון מוצלח מאד, וכשאני נכנס לתוכו הריני נזכר בבית אחד־העם בתל־אביב. שקט. הכול מרוכזים בקריאה ועיון, זה בספר וזה בעיתון. גם ההרצאות והשיעורים הקבועים כבר החלו, ואתמול נערכה ההרצאה הראשונה על הנושא: בעיות הכתב העברי. זו היתה הרצאה מקפת שהחלה בתולדות הכתבים השונים בכלל, ונגמרה בהצעות שונות ומרחיקות לכת לתיקונים בכתב שלנו. בשמחה ותיאבון רב אנו בולעים את הספרים החדשים המגיעים מהארץ. מרכז ההתעניינות שלנו הוא כמאז — הארץ. אודות המתרחש בה אנו יודעים מהעיתונות הלועזית המקומית, ובעיקר מהעיתונות הארצי־ ישראלית. ימי התרגשות מעורבים ברגשי הערצה היו לנו הימים בהם הגיעו אלינו הידיעות על תלייתם של הארבעה, ועל מות הגיבורים של ברזני ופינשטיין. מה נאמר יותר: כבוד לזכרם! כל מלים נוספות אך תחלשנה את ההרגשה האמתית והכנה עתה רוצה אני למסור לכם מספר קטעים מהעיתונות המקומית, ומהם תוכלו להסיק מסקנות מלאות על המתרחש בארץ המשונה הזאת — קניה. אשמח מאד אם תתנו לקרוא את הדברים גם לאחרים, למען יקבלו גם הם מושג עליה. בעיקר הייתי מעוניין שיקרא את זאת הדוד מנדיק, הוא מתעניין בדברים גיאוגרפיים במיוחד.

קניה ובעיותיה
בוועידה שהתקיימה ב־1884 חולקה אפריקה לאזורי השפעה בין אנגליה, צרפת, גרמניה, בלגיה, איטליה, פורטוגל וספרד. קניה נרכשה לכתר הבריטי בשנת .1890 תושבי קניה מחולקים מבחינה פוליטית לאירופאים, אסייתים ואפריקאים. האירופאים — 30,000 — הם שמנה וסלתה של הארץ מבחינה כלכלית ופוליטית כאחד. ההודים — 80,000 — מועסקים בעבודת אדמה ובמסחר, ומשמשים כפקידים נמוכים במוסדות השלטון, כמו רכבת וכו\'. לגביהם קיימת אפליה גזעית ניכרת, מבלי להתחשב בדרגת ההשכלה. האפריקאים — ארבעה מיליון — עומדים על דרגה תרבותית וכלכלית נמוכה מאד. הם \"זכו\" ל\"שלטון עצמי\" ב־25 מועצות ילידים מקומיות, אולם למעשה אלה הם גופים המוציאים לפועל את פקודות הבריטים — השליטים הלבנים — ללא כל התנגדות. אגב, כולם ממונים [על־ידי הבריטים] כי האפריקאים לא קיבלו \"עדיין\" זכות בחירה. כן נמצאים בקניה כ־30,000 ערבים, הגרים בעיקר על־יד החוף ועוסקים במסחר. […]האפריקאים דורשים שלטון עצמי באסֵ יפה של אפריקאים שנתקיימה זה מכבר, נתקבלו בין השאר ההחלטות והדרישות הבאות: .1 המטרה הפוליטית של האפריקאים בקֶ ניה היא שלטון עצמי, על־ידי האפריקאים, בשביל האפריקאים, בתוך מדינה אפריקאית, שבה יובטחו זכויות המיעוטים.

האפריקאים דורשים שלטון עצמי 
באסיפה של אפריקאים שנתקיימה זה מכבר, נתקבלו בין השאר ההחלטות והדרישות הבאות:
1. המטרה הפוליטית של האפריקאים בקניה היא שלטון עצמי, על־ידי האפריקאים, בשביל האפריקאים, בתוך מדינה אפריקאית, שבה יובטחו זכויות המיעוטים.
2. מגנים את מדיניות הממשלה המביאה מהגרים חדשים, בעוד עיני האפריקאים כלות לקרקע.
3. להילחם במרץ בסכנת הבערות.
4. לתת לאפריקאים חופש דיבור, [וכן חופש] האסיפה והעיתונות.
5. נציגות ישירה לאפריקאים בכל המוסדות המטפלים בענייניהם.
מקטעי המכתבים האלה תקבלו מושג־מה על הנעשה כאן, דבר אשר אולי יעניין אתכם. להלן אוסיף מכתב למערכת אשר נשלח על־ידי אחד המכנה את עצמו \"פליט מהיהודים\". זהו סוג מכתב מיוחד, אולם מעניין מאד. הוא משמש מקור למסקנות רבות. מצורף כאן עיתון בשביל מי שיודע לקרוא אנגלית, ובו המכתב הזה.
היו בריאים ושלמים
שלכם, יהושע.