לׂשרתי היקרה שלום רב!
ושוב עלי לכתוב אלייך מבלי שהגיע לידי מכתב ממך. ולא בנקל החלטתי על כך, כי יודע אני שמכתב עם בשורה כזאת לא ישמחַ אותך. ממכתבך הראשון ראיתי כמה רוצה את לעשות למעני ולהקל על ישיבתי, ועל־כן מובן כמה תצער אותך הידיעה שמאז מכתבך הראשון לא הגיעתני כל מילה ממך. אך אין דבר יקירתי, כבר הורגלתי לכך, ומחשבות וגעגועים מאז מכתבך הראשון יפים ונמשכים כל הזמן …….. ואני (כיהודיה זקנה) אוכל לספר לך מהנעשה אצלנו הרבה הרבה. היום מתחלף אצלנו המשטר מחסות צבאית הננו עוברים לידיים אזרחיות. חבר העובדים שיטפל בנו, הנהלת המחנה כלומר, תהיה מעתה מורכבת כולה מאנשי משטרה. אנשים אלה אומנו במיוחד לתפקיד זה באנגליה, ורק שלשום הגיעו משם. מפקד המחנה יהיה הקולונל [פטריק] רייס אשר בשעתו כיהן כאחד מקציני המשטרה הגבוהים בארץ. הוא מכיר את הארץ (לשלנו כונתי) היטב, והתעניין בידידיו: בן גוריון, שרתוק [=משה שרת] ועוד. אנו מקווים — על יסוד הבטחותיו השונות — שמצבנו ישופר בצורה ניכרת, וחיינו יהפכו לנוחים ביותר. במצב של ציפיה גדולה הועמדנו אחרי שהודיעו לנו שעומד להגיע אלינו הרב גולדמן, רב האסירים והעצורים, אשר יכהן אצלנו כרב קבוע. הוא טרם הגיע למחנה, למרות שהוא עזב את הארץ לפני כשבוע. גם בו תולים אנו תקוות רבות, בעיקר כרב אשר בעיות האסירים נהירות לו היטב. בדרך כלל בזמן האחרון, מאז חג השבועות, מותקף המחנה בשּורת התקפות תרבותיות. תחת המימרה: ללמד את בני יהודה קשת, מלמדים אנו בני יהודה קסת. הדבר החל בנשף שנערך ונגמר במשפט הציבורי על גנס, בחג השבועות אודותיו כתבתי לך באחד ממכתבי הקודמים. לא אמסור לך כעת את כל מהלך המשפט, כיוון שאני מקווה לקבל

את הדו"ח המלא וכך אעבירנו בשלמותו אלייך. אני רוצה רק להתעכב על חלק קטן מהמשפט, ואודותיו לכתוב. כוונתי לחלק שעסק בתקופה הידועה לכולנו: תקופת סטרומה. אחד העדים הקריא בפני הקהל מה כתבה אז הסוכנות לאלה האומללים בגולה אשר ביקשו את עזרתה. מה אומר לך? — דברים איומים ממש. ונזכרתי ברגעים הללו בקומץ הנערים והנערות אשר אמנם לא שלח את עידודיו ליהודי הגולה ב"כתב", אולם במעט הנשק אשר היה לו — ברצון העז לגול את החרפה — ניסה לעשות למענם את אשר יכול [היה]. תש"ב — תקופה רבת זיכרונות. ברגעים ההם, כששמעתי את דבריהם של העדים פליטי הגטו ומורדיו, רק אז ירדתי לעומקה של המילה תש"ב. וכמה שמח וגאה אני, יקירתי, על חלקנו אנו באותה פרשה. שום כוח לא יוכל למחוק מאתי את הזיכרונות היפים ההם בקדושתם, בטהרתם. האין זה כך, יקירתי?
נ.ב. הנני מצרף למכתבי את אחד מציורי המחנה, מזכרת מאסמרה, עבודת אחד העצורים. (הציורים צולמו אחרי־כן).
היי בריאה וחזקה וכל טוב לך ולחברותיך.
ד"ש מיוחדת לשמינל'ה.
שלך יהושע.