שלום רב לכם מאתנו הורינו היקרים!
שלשום הגיעו למחנה הרבנים [יעקב] גולדמן ו[חיים דוד] כהנא. אתמול נפגשתי עם שניהם  וקיבלתי את דרישת השלום מכם ומהקטנה [=נחה]. שמחתי מאד לשמוע שכולכם בריאים, ואושר רב גרמה לי המתנה. כשהרב גולדמן יחזור, בעוד כמה שבועות כנראה, אשלח דרכו דרישת שלום מפורטת, וכך תקבלו תמונה על חיינו כאן בדיוק. אני מתכונן לדבר אתו בימים הקרובים באופן מיוחד על בעיית החולה והחולים. אני רואה שהוא מתעניין בו במיוחד. אני מקווה שאותי הוצאתם מכלל החולים. מבקש אני תמיד מכם לקבל את דברי במכתבים בשלמותם. לא הסתרתי מכם שהייתי גם אני חולה תקופת־מה, אבל בקשה לי אליכם — שתקבלו בשמחה רבה את דברי על החלמתי המלאה. אני יודע כמה דאגות נגרמות לכם בבוא הידיעות על מחלה כאן הרחק בנכר, אבל מה אפשר לעשות? צרות ומחלות הן בני לוויה לאדם, פעם בתקופה מסוימת. הנני אם־כן בריא ושלם, ומזמן כבר שכחתי על מחלתי. כעת, עם באו של הרב גולדמן, אני עסוק מאד— ועל־כן יהיה מכתבי אליכם קצר.
כולנו שמחים לבואם של הרבנים, בעיקר שכך תיפתר כבר בעיית הבשר. היום לא הצלחנו להשיג עדיין שוורים, ועל־כן "בדלית־ברירה" נאכל עוף. מילא, מה אפשר לעשות. מצב הרוח במחנה השתנה לטובה בהרבה, בעיקר הודות לדרישות השלום מהארץ והמשפחות.
על הנעשה בארץ שומעים אנו מהעיתונים והרדיו.

מי כמונו סבל טעם גלגולים וגלויות, ועל־כן הננו מבינים לרוחם של המעפילים [= מעפילי 'אקסודוס']. בקרוב עומד להיפתח כאן קורס מיוחד למורים לעברית. אני שמח מאד שמנהל הקורס בחר בי ותקוותי שאצליח בזאת. חבל בין הראשונים, מאד רק שחסרים לנו ספרים מתאימים.
אני מסיים הפעם. היו בריאים וחזקים ודרישת שלום מכולנו.
יהושע.
אני משגיח ודואג לו בכל המובנים. ד"ש מיוסף.
נ.ב. רצוף פה מכתב עבור הקטנה [= נחה]. קיבלנו את התפילין. הוא שמח מאד.