שלום רב לכם הורי היקרים!
החיים במחנה הם בסימן ביקורם של הרב [חיים] כהנא ו[יעקב] גולדמן. ביום השבת אכלנו עופות, ושלשום — בשר עגל. כפי־הנראה שרוצים להרגיל אותנו לאכול לאט לאט. לׂשמחתו של המחנה יש גם מנקר; כך נוכל להבא בין החמישים החדשים ואשר לאכול גם את החלק האחורי של הבהמה, היודעים בדבר אומרים שהוא החלק הטוב ביותר — נכון אמא?
הרבנים הביאו אתם גם מספר של מכונות כתיבה, וכך יצא העיתון [הפנימי] שלנו במכונת־כתיבה. לכתוב יש הרבה, ואנו נמצאים במצב של ציפיה ומתיחות על הבאות. אתמול [=ביום הצום] שמענו ברדיו ששתי אוניות נוספות עומדות להגיע ארצה.
בשבת נחמו עומדת להיערך הצגה. השישי — [ערב 'שבת חזון' שלפני הצום]— הרצה הרב גולדמן על מחנות הפליטים [= המעפילים שגורשו] בקפריסין. ההרצאה היתה מעניינת מבחינות רבות, בעיקר רצינו לדעת איך חיים אחינו היהודים במחנות המעצר במקומות אחרים. החיים בכל־זאת שונים, ובעיקר כפי־הנראה בגלל זה שאצלנו — עקב ה"ותיקות" שבעבר, וכפי־הנראה גם בעתיד — קיבלו החיים צורה יותר מסודרת. אפשר בהחלט להבין שבמחנה אשר המעפילים אינם יודעים מה יהיה אתם מחר — אולי יעברו ארצה ואולי יוגלו למקום אחר — קשה לעבור לצורת חיים אי אפשר להגיד עלינו שאין מטלטלים אותנו ממקום למקום, וגם אי אפשר לומר שגם אנו איננו מקווים לשוב ארצה — בהחלט! אבל מהניסיון התרגלנו שבכל־זאת אין לנו מה למהר, ואם יעבירונו ארצה? — טוב! לא נפסיד מאומה אם בינתיים נדאג לבריאותנו הגופנית והרוחנית. נכון?
אני מסיים
שלכם יהושע.
רצוף מכתב לקטנה [= נחה]. ד"ש מיוסף [=מנדיק, אחיו של יהושע].