שלום רב לכם הורים יקרים!

כפי שבוודאי ידוע לכם, יש חשש שֶהמעפילים עלולים להיות מועברים לקֶניה. כתוצאה מזה היתה בַּמחנה במשך הימים האלה הִתרגשות מסוימת. כַּיום —אחרי שנודע שהם יעברו דרך מֵצַר גיברלטר —מסתבר שהדבר אינו נכון כפי

הנראה. בכל זאת, רבים מאִתנו הציעו את עצמם בכל מינֵי דרכים כמתנדבים לעזרת המעפילים, לשם הקלת סִבלם ככל האפשר — מי כמורֶה, מי כטבח, רופא, או מארגן כללי של החיים.

בשמחה רבה קיבלנו את הידיעה על הסדר סופי של בעיית הדואר. ואמנם, במשך עשרה ימים הגיעו לַמחנה שלושה משלוחים של דואר.

עיתונים יש לנו מלפני שבוע, וכך נמצאים אנו בתוך המאורעות ולא כפי שהדבר היה לפני כן, עיתון שֶהיה מגיע לַמחנה היה מלפני חודש. אני אגלה לכם סוד, שמרוב עבודה בהנהלת המחנה לא הספקתי עדיין לקרוא את העיתונים האחרונים — אבל חושבני שלנו, מפה, אין מה להוסיף על המתרחש בָּארץ. נכון?

אנו מכינים מתנה יקרה בשביל ר' אריה לֵוין שליט"א, ונשלח אותה עם הרב [יעקב] גולדמן.

גם בשבת זו היתה הרצאה של הרב גולדמן, והוא סיפר לנו הפעם את רשמיו מהמצב הצבאי בארץ ומֵחייו בתוך היחידות העבריות בַּצבא הבריטי. ההרצאה הפעם היתה ספוגה בדיחות יהודיות מפולפלות, וכך היתה לנו שעה קלה של קורת רוח.

השבת היתה לנו סעודה יהודית בֵּיתית ממש: רגל קרושה, מעים וחמין. נזכרתי ברגעים ההם בַּבית, בְּשעה שכל שבת היינו עושים את

החליפים בינינו ובין שכנינו המוֹכרים, של חמין ברגל-קרושה.

תמסרו להם באמת דרישת שלום ממני בהזדמנות זאת. מה בדבר הדור הצעיר שלהם?

שלכם — יהושע

רצוף מכתב לקטנה.

ד״ש מיוסף.