להורַי היקרים שלום רב!

היום עזב את המחנה הרב גולדמן בדרכו לניירובי. הוא ישהֶה שם כנראה מספר ימים ואחרי כן יעזוב את קֶניה בדרכו ארצה.

מה יהיו בדיוק תוצאות ביקורו, קשה לדעת. אנו מקווים שביקורו זה של שליח היישוב יגרום בכל זאת לתוצאות מסוימות.

לחרדה רבה גורמות הידיעות על הפגיעות ההדדיות בין היהודים והערבים. האמנם תצליח היד המִרשַעַת להטות את המלחמה לפסים

צדדיים?

השבוע הסתיימה במחנה ההִתחרות הסִפרותית על המחזה המוצלח ביותר. זכה בפרס אחד הבחורים אשר חיבר מחזה העוסק בנושא:

כיצד יהיו חיי המחנה כעבור חמישים שנה.

הלהקה הדרמָטית מכינה את הצגת המחזה, אשר יתקיים כנראה בסוכות. יודעי דבר אומרים שהטרגי- קומדיה הזאת היא בהחלט לא רעה; מילא, נחכה בסבלנות ונראה.

אחרי שהגיעה לַמחנה מכונת הכתיבה, אין מפסיקים בהדפסה. הנה חוברת, הנה תזכיר וכו' וכו'. הדבר מזכיר לי את סודָן: בשעה שלא היה בית חולים — לא היו חולים. וברגע שנפתח בית החולים, הרי לךָ חולים יום יום. כן עתה; עד שלא היתה מכונת כתיבה לא היו כמעט "כתיבות". רק הגיעה מכונת הכתיבה, וכבר יש לךָ "כתבנים" לרוב.

הטכנאים של המחנה מנסים להקים אנטנה יותר טובה לָרדיו, ואנו מקווים על ידי זה אולי להצליח להאזין לרדיו ירושלים .

אני שולח לַקטנה שלי מכתב וגם תמונה.

תוכלו גם אתם להתבונן בה. בַּפעם הבאה אעביר אליכם כן תמונות.

אינכם כועסים עלי — נכון, הורים יקרים?

מפי הרב גולדמן תקבלו בוודאי דרישת שלום ממני. בתור בעל תפקיד בַּמחנה היו לי פגישות רבות , ולעיתים גם היינו משוחחים

על היישוב והארץ. מפיו גם למדתי את חיי האסירים בארץ — בעכו, ירושלים ובית- לחם.

כִּתבו לי מִדֵי פעם מה שלום המשוחררים בני מקומֵנו, ובדרך כלל מה נשמעבַּמשפחה.

היו בריאים וכל טוב

בנכם יהושע

ד"ש לבבית מיוסף