שלום רב הורים יקרים!

כאמור במכתבי הקודם, ביקר אותנו נציג "הצלב האדום" . שלשום, לפני עזבוֹ את המחנה, הִרצה בפנֵי המחנה על הנושא:

"הצלב האדום מהו?", מה היתה מידת פעילותו לפני המלחמה ובאיזו צורה ניסה — אם כי בלי הצלחה רבה — לעזר לאחֵנו במחנות הריכוז בעת המלחמה.

לא כל הדברים אשר סיפר היו מעניינים;

החשוב ביותר מכל דבריו היה — ושאני בכל התפלאתי על כך מאד — כי אין הצלב האדום יכול לפעול מבלי רשותם של שני הצדדים. כלומר: אם צד אחד של ממשלה, או גוף אחר, מסרב לקבלאו לתת רשות לביקורו של נציגם, הרי הם חדלֵי אונים לחלוטין.

כי אני תיארתי לעצמי שהצלב האדום הוא מוסד כל יכול, הווה אומר שֶנשאר מוסד אחד בָּעולם אשר יכול לפעול בשם הערכים היקריםשל האנושיות מבלי להתחשב עם האינטרסים של לאום זה או אחר. במקרה שלנו, אם הממשלה הבריטית היתה מסרבת לביקורו — לא היה בא. אך למעשה מה הפלא? בסִפרו של קראם, אשר קיבלתי מהקטנה, מתואר שאפילו את המברקים

של טרומן להאצ'יסון — יו"ר החלק האמריקאי בַּוועדה האנגלו אמריקאית — היו האנגלים פותחים, ואין פוצה פה ומצפצף.

בכל אופן, הוא הבטיח כי ינסה לעשות למענֵנו משהו, וכי בקרוב נהיה כולנו — כמוהו — חופשיים.

אגב, בעצם ההרצאה נזכרתי בדבריה של אמא, בעת היינו צעירים, בהם היתה מספרת לנו כמה טוב לב ועוזר לַזולת הוא העם השוויצרי. ואמנם נכון הדבר, אמא, העובדים בַּמוסד הזה הם שוויצרים בלבד.

ולךָ אבא יש לי גם כן בשורה אשר תִרוֶה נחת ממנה מאד: אתמול — "פדיתי בן". התעוררו כל מינֵי בעיות לפני הטקס — האם אפשר לעשות את ה"פדיון" בלי הבן, וכן — כפי שאתם בוודאי יודעים — אסורה עלינו בהחלט החזקת כסף.

ובכן, כַּדת וכַדין פתרנו את כל הבעיות, ובטקס מלא וחגיגי נערך הפדיון. אבי התינוק פדה את בנו בכורו בְּשעון שֶשוויוֹ חמישה סלעים

בהחלט — כַּכתוב. לבסוף הורמו הכוסות, ושתינו לקראת פגישתו המהירה של האב עם בנו ואִמו, ולשִחרורֵנו הכללי כאחד.

אחרי שלוש שנות גלות, הנה רואים אתם שהחיים נמשכים כרגיל ומצב הרוח איתן ואיתן.

כי הלוא אפילו לפדיון הבן יש הזדמנות.

להתראות בשמחות נוספות, כולנו יחד —

יהושע.

ד״ש מיוסף ומילים חמות ביותר ממני לקטנה.