שלום רב עלייך שָׂרתי היקרה!

הנה כי כן, אחרי מספר חודשים, אני חוזר ל"מוטב".

האוּכל להסביר לך מדוע עיניתיךְ במשך תקופה כה ארוכה, בהשאירי אותך תמֵהה מבלי כל סימן כתב ממני, אשר יוכל לפחות להסביר לך את הסיבה? כנראה שלא. קשֶה עלי הדבר לעשותו מרחוק. ובכתב? הרי עיני זרים צופות כל צעד שלנו. אך לא אסתיר ממך את

הדברים, ובמשך הזמן אגלֵם קִמעה קִמעה.

כי יודע אני יקירתי, בהגיע מכתבי, מהי בדיוק התמונה. אני רואה את הראש הנשען על הזרוע וכולו מלא סערת מחשבות וזיכרונות. והלב הקטן? אכן מהו הזרם הזורם דרך איברי הגוף אל החזה,אל הראש, וממנו עד…… עד לפני העיניים?!

ולפעמים עד לתוך העיניים עצמן……. ואם לא סגי לי בדִמיוני, יבואו מכתבייך ויוסיפו.

לא אני בלבד, המכירך מקרוב קרוב, מרגיש בזאת.

גם חברַי, מכירֵינו, ואלה אשר לא הכירוך בכלל, גם הם חשים בזאת. כי כל מילה, כל משפט…..כל כך פשוטים וכל כך כֵּנים וחמים. והאכחש לך יקירתי? ברגעים אלה איזה מחשבות מוזרות עולות במוחי? כולי עומד בפני סערת רגשות המתקיפות בלי הרף את ליבי: "אכזר!" "אכזר!"זועקות הן. ומהי תשובתי?

הנה לכך בוודאי תחכי, נכון? וכי יש תשובה?

ומאַין אוכל לִדלותה?

הניחי לי — טוב?! כי מה אענה? האוכל לשקר……?

אולי אוסיף בפעם הבאה — טוב?

ועתה אעבור למכתבך האחרון. אך מכיוון שמֵעתה אהיה "ילד טוב", יהיה מכתבי קצר — אגע רק בפרטים מספר, ועל היתר אענה לך בפעם הבאה.

בעצמֵך יודעת את שהיו במכתבֵך מספר דברים אשר הרגיזוּני מאד, והייתי עונה לך בהחלט בהחלט — "טִ פּשונת"…

אך אין דבר, אל תִתעצבי. אני מבין יקירתי לליבך, ואף פעם לא אכעס עלייך ולא אמנע ממך להֲלוך בדרך הרגשותייך. כי יודע אני מה היתה התנהגותי אני (אני הרי לא תיארתי לך אף פעם כיצד עברו עלי החודשים "ההם" בַּחוץ, ועל כן הנני "גיבור" כזה).

אבל, יודעת את, שָׂרָתי הקטנה, אני כנראה אהיה "ילד רע" ואלך לקולנוע כל שבוע. כמובן, אם המַסריטים יבואו לַמחנה. את רואָה, בזמן שכתבת את מכתבך, כַּנראה שאני ישבתי והתבוננתי בסרט. נו מילא, קשה היה לקרוא לזה סרט. אך אין דבר — כל התחלה קשה. מה שקרה בדיוק בוודאי תביני: כמו בכל בית סוהר, בפעם הראשונה, מוכרח להיות איזה פנצ'ר, כי אחרת — מה מותר ה"אדם" על האסיר…? ואצלנו, הצליח בזה המסריט באופן מיוחד. כאילו במטרה לקרב אותנו ככל האפשר למצב בָּארץ, גם הוא גרס — "מְחַלֵק!": בראשית תמונות בלי קול, ולבסוף — קול בלי תמונות. נו, ואנו כמובן — נגד.  מתנגדים, ועל אחת כמה וכמה לחלוקה ממין זה ( התדעי מהו ההבדל בין חלוקה ל-חלקה?- למדי אותו).

אגב, יקירתי, בשעה שאני מעלה את המילה התנגדות לַחלוקה על שפתַי, אני מרגיש רגש מוזר — התביני לליבי…. כי אני הלוא למדתי התנגדות נוסח אחר….. (בעינֵי כולנו יש מספר דברים תמוהים בהחלט, וחבל, חבל מאד, שאין ביכולתנו לקבל הסברה).

ההמשך לא מעניין. השבוע היה הכול בסדר ונהנינו מסרט ממש.

מה אוסיף? ויש הלוא כל כך הרבה להוסיף,

אבל……

אין דבר יקירתי, אין דבר

ואז יהיה כל-כך טוב…..

הרבה הרבה ברכות חמות ולבביות

ולחיצת יד חזקה

שלך באהבה.

יהושע.

ד"ש לכולכם מכולנו כולנו / השואפים לחזור

לַמערכה / ולהפסיק כבר במנוחה.

קיבלנו היום מכתבים/גם כן מכתבים שלך/ דרישות שלום/בלומה.