מתוקתי שלום רב מאוד!

גם לי חורה עניין המכתבים והטלפונים. ניתן היה לצפות שב83 ימים מאז פרוץ המלחמה יצליחו להסדיר שירותי הדואר והטלפון לחיילים בקו. במקום להשתפר העניינים מתדרדרים. כל הלילה ניתן לשמוע זעקות ה'הלו הלו' ללא תוצאה, ממש רחמנות על החברה קמים במיוחד בלילה לפעמים אחרי ביצוע משימה מעייפת, כל זאת כדי להרגיש חמימות הבית בשמיעת קול של קרוב  משפחה. השלומיאליות של הדואגים לנו הגיעה לידי כך שאפילו תלונות לא עוזרות, דבר לקיר, גם קיר לפעמים משמיע חריקה. לא כן השלטונות. רק רושמים ומבטיחים. ובזה נגמר העניין. מה לעשות חורקים בשיניים וממשיכים לשאת בעול

טוב שיש משפחה לפחות בה נמצא עידוד

אוהב אתכם אוהב, אבל זה כואב, אולי יהיה פעם טוב בע"ה ולא בעזרת השלטונות