הורי היקרים שלום וברכה.

אתמול, אחרי הפסקה של כשבועיים, הגיע דואר למחנה — אבל אני לא קיבלתי כל מכתב. אינני יודע מהי הסיבה, אך ייתכן וקרה משהו לַדואר בארץ כתוצאה מהפּרעות, והוא הלך לאיבוד בכלל. אם היו בַּמכתבים הללו דברים חשובים, רצוי שתִכתבו עליהם במכתביכם הבאים, או לפחות תציינו זאת.

אינני יודע, וזה בעיקר מה שֶמדאיג אותי, מה עם הדואר מאִתנו. חוסר דואר מכאן מעורר בכם בוודאי דאגה רבה, וכך גורם גם לנו לסֵבל. אני מתאר לעצמי את המצב. בכל זאת, הורי היקרים, אין כל מקום לדאגה מאחר שכולנו בריאים ושלמים ומרגישים את עצמנו בטוב. למעלה מזה — בזמן האחרון השתפר המצב עוד יותר, ועכשיו התרגלנו ביום השישי לאכול אך ורק דגים, אחרת לא נאה לנו.

אתמול נפתח סוף סוף מגרש הטֵניס, וכך שגם בשטח הספורט והשעשוע חלה התקדמות ניכרת.

לבסוף אני רוצה לציין משהו בקשר לְמכתב אשר ראיתי כי פורסם ב"המשקיף" אודות תנאֵי המחנה אצלנו. באמת אינני יודע מה התענוג הרב הזה לכתוב כאילו אנו לפחות חצאֵי מתים.

אני בטוח ומשוכנע שֶאיש מאנשי המחנה לא היה יכול לכתוב תיאור כזה, אם היה רוצה לאשר את המצב לאמיתוּתוֹ. היו אמנם, בהתחלה כשֶבאנו, מצבים קשים בכל השטחים — אבל אי אפשר עכשיו להתכחש לַמציאות

ולא להודות שהתנאים שופרו בהרבה מאד. […] אינני רוצה להתעסק בהכחשות אבל אני בטוח, הורַי היקרים, שתקבלו את דברַי כנכונים, כאשר במצב קשה — כשהיה

כזה — לא העלמתי אותו מנגד עיניכם. נכון?

הרבו לכתוב והֱיו בריאים וחזקים —

בִּנכם יהושע.

ד"ש מיוסף.

הרבה ברכות לַקטנה. ייתכן והפעם לא אכתוב אליה.

כן, נזכרתי. שרה היקרה שלי.

אתנהג הפעם לא יפה, ומכתבי יעסוק רק בבקשה לשלוח לי בדואר האוויר מספר דברים:

1. הספר: אש, בעריכת מיכאל יא, מו"ל יצחק הגרשון.

2. כתביו הפוליטיים של מקיאוולי.

לא אספיק פשוט להאריך הפעם ואל תכעסי עלי— טוב?

בלחיצת יד חמה חמה —

שלך

יהושע