הורים יקרים.

הנני מוצא בראש וראשונה כחובָתי הנעימה להודות לְד"ר פרידמן, אשר בוודאי העביר אליכם את מכתבי, אליכם ואל הקטנה.

בהזדמנות הראשונה, בקשו נא ממנו את סליחתי על דרך המשלוח הזאת, אשר אולי לא גבלהלחלוטין עם הנימוס המקובל. יכולים אתם להיות סמוכים כי לא הייתי משתמש בדרך זו אילולֵא המצב המיוחד, וכמובן לא אוסיף להשתמש בה עוד בעתיד. אני מקווה שֶד"ר פרידמן יבין לרוחי, אחרי שתקופה ארוכה מאד הננו נמצאים ללא כל קשר מכתבים, ויסלח לי. עתה — כשֶיום

יום נופלים קרבנות יהודים בכל שטחי הארץ- קשה להישאר בלי כל ידיעה תקופה כה ארוכה, ובעיקר לי כבִנכם.

אך יחד עם זאת, רצוני שתבינו את דברַי בדיוק, ואל תסיקו מהם מסקנות כאילו אני שרוי בפניקה תמידית, או שהנני חושש לכך, חס וחלילה, מצדכם.

מפני כך, אין צורך בעשִיית כל פִּרסומת למכתבי, באשר זה עלול ליצור רושם מוטעה בקרב כל מינֵי חוגים, ובזאת לגרום להתרגשות

מיותרת ומזיקה לכולם.

אני בטוח שעניין הדואר יסתדר בינתיים, וכך לא יהיה כבר צורך במכתבים כאלה עוד.

רצוף מכתב לַקטנה, והייתי מאד רוצה, שיגיע אליה בהקדם.

אני בריא ושלם — בנכם, י.