יקירתי החביבה.

הנה לי הזדמנות נוספת לכתוב אלייך — האוותר עליה?

אל תצפי למכתב ארוך הפעם. כי הלוא תביני שאינני יכול להטריח את קרובִי טִרחה יתֵרה.

בוודאי לא תכעסי — נכון?

אצלי אין כל חדשות. כולנו חיים אך ורק על המתרחש בָּארץ. הידיעות היום יומיות על ההרוגים והפצועים גורמות לנו צער רב, וכל אחד מאִתנו שואל את השאלה האחת: "למי התועלת?".

ולתוך מסכת הדאגות הכללית, מתגנבת כמובן לליבךָ גם הנימה ה"פרטית": אחרי כל ידיעה, בַּסֵתֶר אמנם, צצה השאלה הזעירה — מה ברגעים אלה עִם "שלי"? והאמנם זעירה בלבד השאלה?

כדברַי בראשית המכתב, לא אאריך ואסיים בברכת שלום

והרבה הרבה אהבה —

שלך, י.

נ.ב.

הריני מצרף מספר מילים לברוריה:

שלום לך חברתי הבולגריה.

מה שלומך וכיצד הינך מרגישה? מה מצב הביטחון אצלכם? שמעתי כי מתקיפים את חולון ביריות כמעט כל ערב. מתאר אני לעצמי כמה מכביד הדבר על החיים בשעה שֶהקשר עם העיר הוא לקוי, והעסקים אינם יכולים

להִתנהל כסִדרם. מתי יחזור הסדר על כנו?

דרישת שלום לדודה יפה והילדים.

להתראות י.